ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/יולי 2023

יולי
1 ביולי 2023	עטיפת הספר הראשון בסדרת שיר של אש ושל קרח, "משחקי הכס", בעברית בהוצאת 'אופוס' שיר של אש ושל קרח היא סדרה של ספרי פנטזיה אפיים מאת הסופר והתסריטאי האמריקאי ג'ורג' ר. ר. מרטין. מרטין החל לכתוב את הספר הראשון בסדרה, משחקי הכס, בשנת 1991 והוא יצא לאור ב-1996. הוא תכנן במקור את הסדרה כטרילוגיה, אולם עם התפתחות תהליך הכתיבה, הוא הרחיב את העלילה ואת הדמויות ובהתאם שינה את תחזיותיו על מספר הספרים הסופי של הסדרה ל-7 ספרים מתוכננים. נכון ל-2023 פורסמו חמישה מתוך שבעת הספרים המתוכננים. האחרון מביניהם, "ריקוד עם דרקונים", יצא לאור בשנת 2011. הכרך השישי, "רוחות החורף", נמצא בתהליך כתיבה מאז 2011, ומרטין אף חשף מספר פרקים ממנו בכנסים ובבלוג שלו. שמו של הספר השביעי והאחרון בסדרה נקבע ל"חלום האביב". עלילת הסדרה מתרחשת ביבשות הבדיוניות וסטרוז במערב ואסוס במזרח, אשר ים צר מפריד בינן. כל פרק בסיפור מוצג מנקודת מבט של דמות שונה. הסדרה מציגה שלושה סיפורים עיקריים השזורים זה בזה: מלחמת ירושה בין כמה משפחות אצולה על השליטה בווסטרוז, האיום הגובר והולך של "האחרים" העל-טבעיים באזור השממה הצפוני של וסטרוז מעבר לחומה הגדולה, וסיפורה של דאינריז (דאני) טארגאריין, בתו הגולה של המלך שהודח, החיה בחשאי באסוס ומתכננת להשיג מחדש את השליטה על וסטרוז. ההשראה של מרטין לכתיבה של "שיר של אש ושל קרח" הייתה מלחמות הירושה בין משפחות האצולה האנגליות בית לנקסטר ובית יורק במאה ה-15, שנודעו בשם "מלחמות השושנים", ו"המלכים הארורים", סדרת הרומנים ההיסטוריים מאת הסופר הצרפתי מוריס דרואון, שעוקבים אחר מאבקי השליטה בממלכת צרפת במאה ה-14. נכון לאפריל 2019, הספרים מכרו יותר מ-90 מיליון עותקים ברחבי העולם, לאחר שתורגמו ל-47 שפות החל מינואר 2017. הכרך הרביעי והחמישי הגיעו לראש רשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס עם פרסומם. בין היצירות הנגזרות הרבות שנוצרו בעולם של "שיר של אש וקרח" ניתן למצוא מספר נובלות מקדימות, סדרת טלוויזיה, עיבוד קומיקס וכמה משחקי קלפים, משחק לוח ומשחקי וידאו. סדרת הטלוויזיה, שרצה במשך 8 עונות בין 2011 ל-2019, זכתה בפרסים רבים, לרבות 4 זכיות בפרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר (2015, 2016, 2018, 2019) ונתוני צפייה שוברי שיאים, אשר תרמו לעלייה בפופולריות של הספרים ועלייה משמעותית בקצב מכירתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 ביולי 2023	שחזור של הומו היידלברגנסיס הומו הַיידֶלבֶּרגֶנסיס הוא מין נכחד של אדם קדמון שחי בעידן הקרח של הפּלֶיסטוֹקֵן, כ-600 אלף עד 200 אלף שנים לפני זמננו. הוא היה אביו הקדמון של האדם הניאנדרטלי באירופה, וככל הנראה גם של המין האנושי המודרני באפריקה. המאובן הראשון ממין זה התגלה בשנת 1907 ליד העיר היידלברג שבגרמניה, ומכאן שמו, אך כיום הוא מוכר למדע ממאובנים רבים נוספים שהתגלו באתרים שונים ברחבי אירופה ואפריקה, וגם בנחל עמוד בארץ ישראל. במשך שנים רבות סיווגו רוב הפליאואנתרופולוגים את מאובני ההיידלברגנסיס העתיקים יותר למין הומו ארקטוס ואת המאוחרים יותר לקטגוריות מעורפלות כמו "קדם-ניאנדרטלים" ו"הומו ספיינס ארכאי", אך בעקבות הממצאים הרבים מתחזקת כיום הנטייה לסווג את כולם כמין בפני עצמו. תיארוך המאובנים אף תואם את תקופתו של האב הקדמון המשותף לאדם המודרני ולאדם הניאנדרטלי, שמחושב על ידי מיפוי והשוואת רצפי ה-DNA בגנומים שלהם. הומו היידלברגנסיס היה גבה-קומה וחסון, בעל פנים רחבות ומוח הקטן רק במעט מזה של האדם המודרני. ביחד עם המאובנים שלו התגלו גם כלי אבן פרימיטיביים וחניתות עץ שהיו בשימושו, ועצמות בעלי חיים שצד. בכמה מן האתרים התגלו גם ראיות לשימוש באש. קיימת מחלוקת בין החוקרים באשר ליכולתו של היידלברגנסיס להשתמש בשפה מדוברת וליצור יצירות אמנות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 ביולי 2023	יגואר יגואר הוא יונק ממשפחת החתוליים המצוי באמריקה הדרומית ובחלקים מאמריקה המרכזית והצפונית. היגואר הוא אחד מחמישה מיני חתולים גדולים המשתייכים לסוג פנתר, יחד עם הטיגריס, הנמר, נמר השלג והאריה, והוא היחיד מביניהם המצוי באמריקה, ובה בלבד. היגואר הוא החתול השלישי בגודלו, לאחר הטיגריס והאריה, והוא החתול הגדול והחזק ביותר בחצי הכדור המערבי. הוא נפוץ כיום מדרום-מערב ארצות הברית בצפון, דרך מרכז אמריקה, ועד לאזור פטגוניה בדרום. מבחינה חיצונית, היגואר דומה מאוד לנמר, אך גופו חסון, שרירי וגדול יותר. התנהגותו ובית הגידול האופייני לו דומים יותר לאלו של הטיגריס. בית הגידול המועדף על היגואר הוא יער גשם טרופי (ג'ונגל), אולם ניתן למצוא אותו גם בשטחים פתוחים. היגואר הוא בעל חיים יחידאי (סוליטרי), כלומר הוא מבלה את מרבית חייו בגפו. הוא נחשב לטורף-על, ובמקומות שבהם חי היגואר, הוא מכתיב את תכונות החברה האקולוגית. ליגואר תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית שבה הוא חי, וכן בוויסות אוכלוסיות טרפו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 ביולי 2023	עיטם לבן ראש עיטם לבן־ראש הוא מין בסוג עיטם הנפוץ בשטחי אמריקה הצפונית בלבד. עיטם זה הוא עוף דורס, הנמנה עם סדרת דורסי היום ועם משפחת הנציים. שמו המדעי מתאר אותו היטב: Haliaeetus פירושו "עיט ים", כלומר עיטם, ו־leucocephalus פירושו "ראש לבן". העיטם לבן־הראש הוא העוף הלאומי של ארצות הברית. הוא אחד מהסמלים המוכרים שלה, ומופיע על מרבית החותמות הרשמיות, ביניהן סמל ארצות הברית וחותם הנשיא. חשיבותו הלאומית מקורה ב־20 ביוני 1782, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי אימץ את העיצוב הנוכחי של החותם הגדול של ארצות הברית, הכולל עיטם לבן־ראש המחזיק חצים וענף זית בעזרת טפריו. מדינות אחדות עשו זאת עוד לפני כן ב־1778. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 ביולי 2023	T-34 היה טנק סובייטי בינוני מתקופת מלחמת העולם השנייה, הנחשב לאחד הטנקים היעילים והמשפיעים ביותר במלחמה. הוא היה טנק מתקדם מאוד לזמנו הודות לשילוב של כוח אש, ניידות, ומיגון, ושימש כעמוד השדרה של כוחות השריון הסובייטיים לאורך כל תקופת המלחמה. הופעת ה-T-34 בשדה הקרב בתחילת מבצע ברברוסה הפתיעה את המודיעין הגרמני. הוא הוכיח את עדיפותו על כל סוגי הטנקים הגרמניים ב-1941, והיווה זרז לפיתוח הטנקים החדשים מדגם טיגר ופנתר, שנועדו לספק לו תשובה. נוכח פשטותו הטכנית של ה-T-34 ויעילותו המוכחת בשדה הקרב, ייצרה התעשייה הסובייטית עשרות אלפי טנקים מדגם זה במהלך המלחמה, והוא היווה גורם חשוב לניצחונה של ברית המועצות על גרמניה הנאצית. ה-T-34 היה הטנק הנפוץ ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה, והטנק השני הכי נפוץ בהיסטוריה, אחרי צמד הדגמים שבא בעקבותיו – ה-T-55/54. דגם משופר של הטנק, ה-T-34/85, שצויד בתותח בקוטר 85 מ"מ, הוכנס לשירות הצבא האדום ב-1944, וייצורו נמשך עד שנות ה-50. דגם זה סופק לעשרות מדינות, רובן מדינות המזוהות עם הגוש הקומוניסטי, והשתתף בעימותים צבאיים רבים ברחבי העולם. בין היתר, הועברו טנקי T-34/85 לצבאות מצרים וסוריה, ולחמו במסגרתם במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים. נכון לשנת 1996, טנק זה עדיין נמצא בשירות פעיל בצבאות של יותר מ-20 מדינות, רובן מדינות העולם השלישי עם ציוד צבאי מיושן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 ביולי 2023	דה הבילנד מוסקיטו דה הבילנד מוסקיטו היה מטוס קרב בריטי, שהצטיין במספר תפקידים במהלך מלחמת העולם השנייה. המוסקיטו היה מטוס דו-מנועי, שבו הטייס והנווט ישבו זה לצד זה. למטוס היה תכנון לא מקובל – הוא התבסס על עץ לבוד, שהורכב מעץ תרזה ובלזה, בתקופה שבה שימוש בעץ נחשב מיושן. המוסקיטו היה מטוס רב-תכליתי להפליא. כך למשל, גרסת המפציץ שלו יכלה לשאת פצצות במשקל של עד 4000 ליברות, במהירות כזו שקשה היה ליירט אותו, ואילו גרסת הקרב ניחנה בכושר תמרון שאיפשר לה להילחם במטוס קרב חד מנועי. תפקידיו השונים של המוסקיטו כללו מפציץ טקטי, סייר, מטוס קרב ליום או ללילה, מפציץ-קרב, מטוס חדירה, מטוס תקיפה ימית ומטוס סיור וצילום. המטוס שירת בחיל האוויר הבריטי, ובחילות אוויר רבים אחרים, בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה. טיסת הבכורה התקיימה ב-25 בנובמבר 1940, והמטוס היה בשירות מבצעי בין השנים 1941 עד 1956. עד שנת 1956 שירת המטוס גם בחיל האוויר הישראלי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 ביולי 2023	רבי חיים בן עֲטַר (1696, ה'תנ"ו – 1743, ה'תק"ג) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" על התורה. רבי חיים בן עטר נולד במרוקו ובה חי מרבית שנותיו, כארבעים שנה. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים, שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים בדרכו להצטרף לעלייתם. בדרכו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף זו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר זמן קצר לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג, 1743, בהיותו בן 47. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 ביולי 2023	ציור המשחזר את התקרית, כפי שהיא מתוארת על ידי מאמיני תאוריית התרסקות העב"ם תקרית רוזוול היא אירוע שבו, כך נטען, התרסק עב"ם ליד העיירה רוזוול שבניו מקסיקו, ארצות הברית, בשלהי יוני או בתחילת יולי 1947. על פי הטענה, חולצו מן העב"ם שהתרסק בסמוך לעיירה גופות של חוצנים ופריטים אחרים שמקורם בטכנולוגיה חוצנית. לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התעורר מחדש העניין בתקרית, והצית ויכוח עז. סביב האירוע נרקמו תאוריות קשר רבות, הדנות במהותו של החפץ שהתרסק לכאורה במקום. עמדתו הרשמית של צבא ארצות הברית היא שהשברים שנמצאו במקום הם שרידים של כדור פורח ניסיוני שמשימתו מעקב בגובה רב, פרויקט שנקרא "מוֹגוּל". לעומת עמדה רשמית זאת, יש המאמינים כי במקום אכן התרסק כלי טיס חוצני, ממנו חולצו גופות של חוצנים; התומכים בתפיסה זו סבורים שצבא ארצות הברית העלים מן הציבור את האמת על האירוע. הוויכוח הפך את רוזוול לתופעה נרחבת בתרבות הפופולרית, והשם "רוזוול" הפך לסמל לכלל נושא העב"מים והמפגש עם תרבויות חוצניות; זו אחת התקריות המפורסמות ביותר והשנויות במחלוקת בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 ביולי 2023	אדוארד הית' (9 ביולי 1916 – 17 ביולי 2005) היה פוליטיקאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1970–1974 וכמנהיג המפלגה השמרנית בין השנים 1965–1975. הוא היה תומך נלהב בקהילה האירופית ולאחר שזכה בהצבעה מכרעת בבית הנבחרים, הוא הוביל את המשא ומתן ששיאו היה כניסתה של בריטניה לקהילה האירופית ב-1 בינואר 1973. הית' שאף לקדם חידושים רבים כראש ממשלה, אך ממשלתו כשלה על רקע קשיים כלכליים, כולל אינפלציה גבוהה ושביתות נרחבות. הוא היה ליריב של מרגרט תאצ'ר, שהחליפה אותו בהנהגת המפלגה ב-1975. לאחר ניצחונה של המפלגה השמרנית בבחירות 1970 התמנה הית' לתפקיד ראש הממשלה. ב-1971 הוא הוביל את המעבר של הלירה שטרלינג לשיטה העשרונית וב-1972 הוא ביצע רפורמה בממשל המקומי, הפחית את מספר הרשויות המקומיות ויצר מספר מחוזות מטרופוליטניים חדשים. האירוע שככל הנראה היה המשמעותי ביותר בתקופת כהונתו של הית' כראש הממשלה היה כניסתה של בריטניה לשוק האירופי המשותף ב-1973. תקופת כהונתו עמדה גם בסימן הסכסוך בצפון אירלנד ("הצרות"), השעיית פעולתו של הפרלמנט של צפון אירלנד וכפיית השלטון הבריטי הישיר שם. שיחות בלתי רשמיות עם נציגי הצבא האירי הרפובליקני הזמני לא נשאו פרי, והסכם סנינגדייל שנחתם ב-1973 הוביל להיפרדותם של חברי הפרלמנט מהמפלגה היוניוניסטית של אלסטר מהמפלגה השמרנית. שתי שביתות כורים, שהתקיימו ב-1972 ובראשית שנת 1974, גרמו לממשלה לקשיים. האחרונה מביניהן הובילה ליישום "שבוע של שלושה ימים" כצעד לחיסכון באנרגיה. בסופו של דבר הכריז הית' על עריכת בחירות כלליות בפברואר 1974 כדי לקבל מהציבור מנדט לדחות את דרישות השכר של הכורים, אך הבחירות הסתיימו בכינוסו של "פרלמנט תלוי" שבו למפלגת הלייבור היו ארבעה מושבים יותר מלמפלגה השמרנית. לאחר שניסיונו להקים ממשלה קואליציונית עם המפלגה הליברלית עלה בתוהו, התפטר הית' מתפקידו כראש הממשלה. על אף הפסדו בבחירות הכלליות השניות שנערכו באוקטובר אותה שנה, הוא המשיך לכהן כמנהיג המפלגה. בפברואר 1975 קראה מרגרט תאצ'ר תיגר על מנהיגותו ונבחרה להיות מנהיגת המפלגה במקומו. בשובו אל הספסלים האחוריים של המפלגה, היה הית' למבקר של תאצ'ר. הוא המשיך לכהן כחבר פרלמנט עד לפרישתו בבחירות 2001, והיה זקן חברי בית הנבחרים במשך תשע השנים האחרונות לכהונתו. מחוץ לחיים הפוליטיים היה הית' שייט יאכטות ומוזיקאי מוכשר. הוא היה אחד מארבעת ראשי ממשלת בריטניה היחידים שמעולם לא נישאו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 ביולי 2023	הצוּפוֹן הוא יונק-כיס קטנטן ויוצא דופן בסדרת הקנגוראים המהווה מין יחיד בסוגו ובמשפחתו, אנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1842 וקרוב מבחינה חיצונית ואקולוגית לפוסומים המנוצים והפוסומים הננסיים. הצופון הוא יונק קטן בגודל עכבר עם מבנה גוף קומפקטי ושטוח, זנב מסולסל וחוטם זרבובי צר באופן חריג. פרוותו הגסה צבועה בחום-אפור, בכתום ובלבן ועטויה בשלושה פסים כהים אופקיים. אורכו הכולל מהראש עד לזנב 14–18 ס"מ ומשקלו 7–16 גרם בממוצע, כשהנקבות גדולות מן הזכרים. בהיותו היונק הקרקעי היחיד בעולם שניזון מצוף ואבקה, לצופון תכונות פיזיות מיוחדות שנועדו לסייע באיתור ויניקת מזונו הנוזלי: חושים חדים, חוטם ארוך וצר, לשון ארוכה ושעירה, מסרקים משוננים בחך, שרירי לעיסה מופחתים ושיניים מנוונות. הודות לזנבו הארוך, הגמיש והחזק ולכריות ההדבקה בכפות רגליו, לצופון יכולת טיפוס טובה שמאפשרת לו להתרוצץ במהירות על עצים ועל שיחים בחיפוש אחר פרחים. הצופון מצוי בדרום-מערב אוסטרליה ובית הגידול שלו מורכב מחורש ים-תיכוני פתוח ודליל וכיסי סבך צפופים עם קהילת צמחים ייחודית המכונה קוונגאן. הוא תר אחר צוף ואבקה בעיקר בשעות הלילה והדמדומים וברוב היום ספון במקלט בצמחייה. המין אינו טריטוריאלי, אך עשוי להגן על שטחים קטנים עשירים בפרחים מפני בני מינו. הצופון זקוק לאנרגיה רבה כדי לשמור על חום גופו, ובשל קצב חילוף החומרים הגבוה שלו, הוא נאלץ לצרוך מדי יום כמות רבה של צוף השווה למשקל גופו. בתגובה לקור או למחסור במזון, הצופון נכנס לתרדמה זמנית כדי לחסוך באנרגיה. הרבייה שלו מתרחשת בעיקר בעונת הגשמים השופעת במזון, אך כשהתנאים הסביבתיים טובים הוא מסוגל להתרבות ברציפות לאורך השנה. סגנון הרבייה הפוליגמי של הצופון הוביל לתכונות ביולוגיות חריגות אצל הזכרים, כמו אשכים גדולים במידה חריגה ותא הזרע הגדול ביותר במחלקת היונקים כולה. הצופונית ממליטה בכל פעם שגר של 2–3 ולדות זעירים הגדלים בכיס במשך 3 חודשים, ומסוגלת להמליט עד 3 פעמים בשנה. תוחלת החיים של הצופון קצרה מאוד ואינה עולה על שנתיים, ואוכלוסייתו חווה תנודות חדות בגודלה בהתאם לזמינות המזון בעונות השנה. לבית הגידול של הצופון נשקפות סכנות בדמות שריפות בר, חקלאות, בירוא יערות ושינויי האקלים, וכן מינים פולשים של בעלי חיים וצמחים שהובאו על ידי האדם לאוסטרליה. מצב השימור שלו נחשב ליציב, והוא מצוי במספר רב של אזורים מוגנים. לצופון חשיבות אקולוגית בתור מאביק משמעותי או בלעדי של מספר צמחים, והאנטומיה והתזונה הייחודיות שלו הן מושא למחקרים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 ביולי 2023	נמרוד "נמרוד" הוא פסל העשוי מאבן חול שיצר הפסל הישראלי יצחק דנציגר בשנים 1938–1939. הפסל נחשב כאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים". דמותו של הצייד המקראי "נמרוד", המתואר בעירום, לא נימול ועל כתפו ניצב בז, מושפעת מאוד מפיסול מצרי, יווני והודי עתיק. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 התפתח ויכוח אידאולוגי סביב תפיסת דמותו של נמרוד כמייצג אולטימטיבי של הישראליות. במשך השנים זכה הפסל לאזכורים ולציטוטים רבים ביצירות אמנות שונות, כגון בעבודתם של שלום סבא, עדי נס ואחרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 ביולי 2023	טקס שלילת דרגותיו של דרייפוס, איור בעיתון "לה פטי ז'ורנל" פרשת דרייפוס (בעת התרחשות האירועים היא נודעה פשוט בתור "הפרשה") הייתה שערורייה פוליטית, אשר פילגה קשות את הרפובליקה הצרפתית בין השנים 1894–1899 ובמידה פחותה עד 1906. השערורייה נסובה סביב אלפרד דרייפוס, קפטן ארטילריה יהודי בצבא צרפת, אשר הואשם בריגול עבור הקיסרות הגרמנית. דרייפוס היה היהודי היחיד במטה הכללי הצרפתי, כך שהחשדות נגדו נבעו בחלקם מאנטישמיות פשוטה. על סמך ראיות קלושות, דרייפוס הורשע. הוא נידון לטקס משפיל שבו נשללו ממנו דרגותיו ולאחר מכן הוגלה לכל חייו לאי השדים סמוך לחופי אמריקה הדרומית. אולם עד מהרה, בהנהגתו של אחיו של אלפרד, מתייה דרייפוס, קמה תנועה של פוליטיקאים, עיתונאים ועורכי דין אשר טענה לחפותו של אלפרד דרייפוס. הם נודעו בכינוי "הדרייפוסרים" או "האינטלקטואלים". בשנת 1896 החל להתברר בהדרגה שדרייפוס חף מפשע, בעיקר הודות לחקירה נמרצת שערך ראש המודיעין הצרפתי ז'ורז' פיקאר, אשר גילה את המרגל האמיתי – פרדיננד אסטרהאזי. פיקאר ניסה להפנות את תשומת לבם של מפקדיו לתגליתו, אולם הללו, שחששו מאיבוד שמם הטוב ומפגיעה ביוקרתו של הצבא, הורו לו לשתוק, ובהמשך שלחו אותו לתפקיד נידח בתוניסיה. למרות זאת, הצליח פיקאר להעביר את הידוע לו הלאה, ובעקבות לחץ מצד הדרייפוסרים, נפתח משפט כנגד אסטרהאזי, אשר נמשך יומיים בלבד ובו הוא זוכה מכל אשמה. עם זאת, מכתב פתוח של הסופר אמיל זולא לנשיא פליקס פור, אשר נודע בכינוי "אני מאשים...!", הביא לפתיחה מחדש של התיק כנגד דרייפוס. מכתבו של זולא עורר זעם, בעיקר מצד חוגי השלטון, והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה. אף על פי שזולא הורשע, הרי שהמשפט כנגדו גרם בעקיפין לכך שהתגלה כי אחד המסמכים אשר עליהם הסתמכה התביעה כנגד דרייפוס מזויף. הדבר הוביל לכך שדרייפוס הוחזר מגלותו ונפתח כנגדו משפט חוזר, אשר בסופו הוא הורשע שוב, אולם קיבל עונש קל יותר, עשר שנות מאסר. זמן קצר לאחר מכן, קיבל דרייפוס חנינה מנשיא צרפת אמיל לובה, ורק ב־1906 טוהר שמו סופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 ביולי 2023	ורקינגטוריקס נכנע לקיסר; ציור מאת ליונל רואייה מלחמת גאליה הייתה מלחמת כיבוש, שניהלה הרפובליקה הרומית המאוחרת כנגד השבטים הקלטיים השונים בשטח גאליה העתיקה בין 58 ל-50 לפנה"ס. היא הסתיימה בניצחון רומאי ובכיבושה של גאליה על ידי הרפובליקה הרומית. יוליוס קיסר, שפיקד על הצבא הפולש, יזם את המערכה במטרה להאדיר את שמו ולזכות ביוקרה הפוליטית המתלווה לכיבוש ולסיפוח שטחים חדשים. במהלך המלחמה ניצל קיסר לתועלתו את הסכסוכים בין השבטים השונים. גאלים רבים אשר שירתו בצבאו, בעיקר בחיל הפרשים, שיתפו עמו פעולה וסיפקו אספקה לצבאו. המלחמה ארכה תשע שנים, ובמהלכן הצליח יוליוס קיסר לכבוש את כל שטחה של גאליה, לפלוש פעמיים לאי הבריטי, ואף לחצות את נהר הריין ולהפיל את חיתתו על השבטים הגרמאניים. המלחמה לוותה בהרס רב וגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיית גאליה. הצבאות הגאלים הובסו, והתושבים שהתנגדו לכיבוש הרומי נטבחו או נמכרו לעבדות. ההשתלטות על גאליה הסתיימה אמנם בשנת 51 לפנה"ס, אך קיסר נותר בה גם במהלך שנת 50 לפנה"ס. האוצרות שנשדדו מגאליה ומכירת מקומיים רבים לעבדות העשירו את קיסר ואת מקורביו. כפי שציפה יוליוס קיסר, המלחמה העלתה את קרנו בעיני הרומאים ושימשה לו קרש קפיצה לעמדת מתחרה בכיר על השלטון. הצבא, שאיתו כבש את גאליה, ראה בו מנהיג נערץ והעניק לו גם את הניצחון במלחמת האזרחים שפרצה שנה מתום המערכה. כתוצאה מכך הפך קיסר לדיקטטור לשארית חייו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 ביולי 2023	המהפכה הצרפתית הייתה תקופת טלטלה וחילופי שלטון בהיסטוריה של צרפת בין 1789 ל-1799, שהתחוללו בה שינויים מהותיים בסדרי החברה והממשל ושמהווה ציון דרך בתולדות העולם המודרני. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-18, תחת שלטונו של המלך לואי השישה עשר, קרסה ממלכת צרפת במשבר כלכלי שאי-אפשר היה לתקן את סיבות העומק שלו בגלל החלוקה למעמדות ומשטר זכויות-היתר. ב-1789 נאלץ הכתר לכנס את אספת המעמדות כדי להשיג את הסכמת נתיניו להעלאת מיסים. מהלך זה סימן את התמוטטות סמכותה של המלוכה האבסולוטית. פשוטי העם, "המעמד השלישי", דרשו שוויון אזרחי וחוקה, והקימו את האספה הלאומית. השלטון ניסה לדכאם, אך ההמון בפריז יצא לרחובות וכבש את הבסטיליה בעוד המשמעת בצבא מתפוררת. המלך נכנע והסכים לשתף פעולה. האספה פנתה לערוך רפורמות נרחבות בתקווה ליצור מלוכה חוקתית. ב-4 באוגוסט בוטלו זכויות-היתר המעמדיות וב-26 באוגוסט אושררה הצהרת זכויות האדם והאזרח. אך לאחר מילוי התביעות הראשוניות הופיעו פערים עמוקים בתוך הציבור והאליטה הפוליטית, בין שמרנים ומלוכנים לליברלים ורדיקלים. ככל שהמהפכה התקדמה, פנו יותר ממתנגדיה לגלות בחו"ל ואף ניסו ליזום מרידות, בעוד המלך תומך בהם בחשאי. ב-20 ביוני 1791 ניסה לואי להימלט לגלות בעצמו, אך נתפס בעיירה וארן. המנוסה הכושלת גזרה כליה על ניסיונות סיעת הפייאנטים לבנות מלוכה חוקתית יציבה, והניעה הקצנה שמאלה של הרדיקלים בראשות המועדון היעקוביני. באפריל 1792 אולץ המלך להכריז מלחמה על אוסטריה, שהואשמה בתמיכה בגולים, ולבסוף הופלה המלוכה ב-10 באוגוסט אותה שנה ולואי הוצא להורג. הרפובליקה שקמה ניהלה מלחמה נגד אירופה. משטר החירום הצית מרידות בצרפת פנימה, שדוכאו באכזריות בשלטון הטרור, שנמשך בין קיץ 1793 לקיץ 1794. מאבקים פוליטיים, שלוו במחזורי הוצאות להורג של בכירי הממשל, הסתיימו בעליית מקסימיליאן רובספייר כדיקטטור-בפועל באפריל 94', אך הוא עצמו הודח בהפיכה והוצא להורג ב-28 ביולי. נפילת רובספייר סימנה את קץ ההסלמה וההקצנה הרדיקלית, והמהפכה פנתה ימינה לשמרנות לראשונה לאחר שנים. הטרור הופסק ובנובמבר 1795 נפתח שלטון הדירקטוריון, שחתר לממשל יציב ולריצוי בעלי-הרכוש. על אף שהיה מוגבל רשמית בחוקה ובמוסדות נבחרים, הדירקטוריון פעל כדיקטטורה כמעט לכל דבר, וב-4 בספטמבר 1797 ביצע הפיכה צבאית והדיח את הרשויות הנבחרות. ב-9 בנובמבר 1799 תפס המצביא נפוליאון בונפרטה את השלטון בהפיכת 18 בברימר. הוא ביסס במהרה משטר יציב וסיים למעשה את המהפכה. נפוליאון ויתר אפילו על היומרה להנהיג שלטון ייצוגי וב-1804 ביטל את הרפובליקה והכתיר עצמו לקיסר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 ביולי 2023	מרפסת בשדרות רוטשילד שדרות רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ("הנדיב הידוע"). זהו אחד הרחובות המרכזיים בעיר והשדרה הידועה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של העיר, ולאורכה אתרים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה הלב התרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 ביולי 2023	מעכבי אנזימים הם מולקולות שנקשרות לאנזים ופוגעות בפעילותו. היות שחסימת פעילות של אנזים מסוגלת להרוג חיידקים או לתקן חוסר איזון מטבולי, תרופות רבות הן מעכבי אנזימים. היקשרותו של מעכב עשויה לעצור כניסתו של סובסטרט (המצע שמגיב בתגובה שאותה מזרז האנזים) לאתר הפעיל של האנזים או להפריע את זירוז התגובה של האנזים. מעכבי אנזימים נחלקים לשתי קבוצות – מעכבים הפיכים ובלתי הפיכים. מעכבי אנזימים מופיעים גם באופן טבעי ומעורבים בוויסות המטבוליזם. לדוגמה, אנזימים הפועלים במסלול מטבולי עשויים להיות מעוכבים על ידי תוצרים זמניים במסלול. סוג זה של משוב שלילי מאט את הזרם במסלול כאשר התוצרים מתחילים להיבנות והוא דרך חשובה לקיום הומאוסטזיס בתא. מעכבי אנזימים אחרים הנמצאים בתא הם חלבונים שנקשרים באופן ספציפי ומעכבים את אנזים המטרה. עיכוב זה מסייע בבקרה על אנזימים שעשויים לגרום נזק לתא, כגון פרוטאזות (אנזימים מפרקי חלבונים) ונוקלאזות (אנזימים מפרקי קשרים פוספודיאסטרים שמחברים בין נוקלאוטידים ב-DNA); לדוגמה, מעכב ריבונוקלאז שנקשר לריבונוקלאז באחת מאינטראקציות החלבון-חלבון החזקות ביותר שידועות. מעכבי אנזימים משמשים גם כרעלים טבעיים, למשל להגנה נגד טורפים או כאמצעים להמתת טרף. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 ביולי 2023	מלחמת האזרחים בספרד התרחשה בין השנים 1936 עד 1939. במשך כל שנות קיומה סבלה הרפובליקה הספרדית השנייה מאלימות פוליטית נרחבת, אשר הגיעה לשיאה בקיץ 1936, אז נכשל ניסיון של כמה בכירים בצבא המזוהים עם הימין הפוליטי לתפוס את השלטון בהפיכה צבאית. כתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים בין "הלאומנים" אשר איגדו מגוון קבוצות שזוהו עם הימין, לבין מרבית תומכי השמאל שנודעו בתור "הרפובליקנים". העימות הפך במהירות לסכסוך בינלאומי, ובעוד הלאומנים זכו לסיוע נרחב מגרמניה הנאצית ומאיטליה הפאשיסטית, קיבלו הרפובליקנים תמיכה מברית המועצות. עשרות אלפי מתנדבים מכל רחבי העולם הגיעו לספרד והצטרפו ללחימה, רובם במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. עקב המעורבות הבינלאומית הנרחבת בה, המלחמה מתוארת לא פעם כחזרה הגנרלית של המעצמות לקראת מלחמת העולם השנייה. כחצי מיליון מתושבי ספרד נהרגו כתוצאה מהמלחמה, כמאתיים אלף מתוכם מצאו את מותם בהוצאות להורג, אירועי טבח המוניים והפצצות של ערים אזרחיות כמו שאירע בגרניקה. המלחמה הטביעה רושם עז על עולם התרבות ומשכה מספר רב של אישים ידועים כגון ג'ורג' אורוול וארנסט המינגוויי, ששהו בספרד במהלך המלחמה ויצרו בהשראתה. המלחמה הסתיימה בניצחון הלאומנים ובהקמת דיקטטורה בראשותו של פרנסיסקו פרנקו, אשר שלט על ספרד במשך כארבעה עשורים עד 1975. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 ביולי 2023	ג'יין אוסטן גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818. ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 ביולי 2023	מרי רוז מרי רוז היא אוניית מפרשים מלחמתית אנגלית מסוג קאראק מן המאה ה-16, שטבעה במהלך קרב ב-1545. שרידיה נמשו מן הים ב-1982, והם מוצגים כיום במוזיאון "מרי רוז" במספנה ההיסטורית של הצי בנמל פורטסמות'. האונייה הושקה ב-1511, בתקופת מלכותו של הנרי השמיני, ובמהלך שירותה נטלה חלק בכמה מן המלחמות שניהל נגד צרפת, סקוטלנד וברטאן. ב-1536 שופצה האונייה שיפוץ מקיף וממדיה וחימושה הוגדלו. ב-19 ביולי 1545, במהלך קרב ימי במצר סולנט נגד צי פלישה צרפתי, איבדה לפתע האונייה את יציבותה, התמלאה מים וטבעה תוך אובדן מאות מאנשי צוותה. טרופת האונייה התגלתה ב-1971 והיא נמשתה ב-1982 באחד מן הפרויקטים המסובכים והיקרים ביותר בתולדות הארכאולוגיה הימית. שרידי האונייה עברו תהליך ארוך של שימור ומחקר, והם מוצגים עם אלפי הממצאים שנחשפו במקום טביעתה במוזיאון "מרי רוז", לא הרחק מאונייה היסטורית אחרת – אה"מ "ויקטורי". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 ביולי 2023	טום קרין (20 ביולי 1877 – 27 ביולי 1938) היה ימאי וחוקר אנטארקטיקה אירי. הוא היה חבר בשלוש מארבע המשלחות העיקריות לחקר אנטארקטיקה במהלך העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, בהן משלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט בשנים 1913-1911, שהפסידה במירוץ אל הקוטב הדרומי לרואלד אמונדסן והתפרקה עם מותם של סקוט ואנשי קבוצת הקוטב שנלוו אליו. קודם לכן יצא קרין לצעדת יחיד למרחק 56 ק"מ על פני מדף הקרח רוס בניסיון להציל את חייו של אדוארד אוונס. על מבצע זה קיבל את מדליית אלברט על הצלת חיים. קרין עזב את חוות המשפחה ליד אנאסקול בגיל 15 כדי להתגייס לצי המלכותי של בריטניה. ב-1901, כשהיה בשירות על אוניית הצי "רינגארומה" בניו זילנד, התגייס למשלחת דיסקברי של סקוט שנמשכה משנת 1901 עד 1904, ובכך החל את קריירת המחקר והתגליות שלו. אחרי שובו עם ה"טרה נובה", יצא קרין למסע הגילויים האנטארקטי השלישי והאחרון שלו, המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית באונייה אנדיורנס בהנהגת ארנסט שקלטון, שבה שירת כקצין שני. אחרי שהאונייה נלכדה בקרח דחוס ושקעה, לקח קרין חלק בשורת אירועים דרמטית, שכללו חודשים של היסחפות על הקרח, מסע בסירות הצלה אל אי הפיל, והפלגה של 1,500 ק"מ בסירה פתוחה מאי הפיל אל איי ג'ורג'יה הדרומית. עם הגיעם ליעד, היה קרין אחד מן השלושה שעזבו את המחנה ויצאו לחצות את האי, ללא מפות או ציוד מתאים לטיפוס הרים, כדי להזעיק עזרה. תרומותיו של קרין למשלחות האלה יצרו לו מוניטין של סייר קטבים קשוח ומהימן, וזיכו אותו בשלוש מדליות קוטב. אחרי משלחת "אנדיורנס" חזר לצי, וכשהסתיימה קריירת הצי שלו ב-1920 חזר למחוז קרי. קרין ואשתו אלן פתחו פונדק בשם "אכסניית הקוטב הדרומי" באנאסקול. שם חי בשקט ובצניעות עד מותו בשנת 1938. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 ביולי 2023	פסל של אלכסנדר הגדול אלכסנדר הגדול (ידוע בעברית גם כ"אלכסנדר מוקדון"; 356 לפנה"ס – 10 ביוני 323 לפנה"ס) היה מלך מוקדון, ואחד מגדולי המצביאים והפוליטיקאים של העת העתיקה. כיבושיו הנרחבים כללו את ערי המדינה של יוון, האימפריה הפרסית, מספר ממלכות נוספות באסיה וחלקים מהודו. פעמים רבות אלכסנדר מתואר כגבר אתלטי ויפה תואר. לא ברור עד כמה התיאור הוא אמת ועד כמה הוא בגדר דברי חנופה. כבר במהלך חייו נחשב לאל, ורבים, במיוחד במצרים התלמית, סגדו לו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו כמופת לאישים מפורסמים רבים לאורך ההיסטוריה, שהבולט בהם הוא יוליוס קיסר. אלכסנדר שינה במו ידיו את מהלכה של ההיסטוריה האנושית, אף שחי חיים קצרים ומת בגיל צעיר. אלכסנדר הגדול נולד ומלך במוקדון, אזור הנמצא בצפון יוון ודרום מקדוניה הצפונית של היום. בזמנו של אלכסנדר הייתה מוקדון ממלכה עצמאית, והוא שלט בה בין השנים 336‏-323 לפני הספירה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 ביולי 2023	תיאור התמונה אריאדנה סקריאבינה (1905–1944) הייתה משוררת רוסייה ופעילה בתנועת ההתנגדות הצרפתית. סקריאבינה היא בתם מחוץ לנישואים של המלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין ובת זוגו טטיאנה פיודורובנה שְלֶצֶר. רק לאחר מות אביה ב-1915, הוכרה כבתו והחלה לשאת את שם משפחתו. לאחר מות אמה היגרה לפריז, שם השתתפה במספר חוגים ספרותיים של מהגרים רוסים, כתבה שירים והחלה לפרסמם. היא נישאה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט (שמו הספרותי של דוד מאירוביץ פיקסמן), התגיירה, והחליפה בשל כך את שמה לשרה. היא ובעלה תמכו ברעיונות הציונות הרוויזיוניסטית. במלחמת העולם השנייה הקימה עם בעלה ושני אנשים נוספים את המחתרת היהודית הציונית, "הצבא היהודי". היא הייתה אחת הפעילות הבולטות במחתרת והצליחה להציל ממוות יהודים רבים, בהם ילדים שעזרה להבריח לשווייץ, לאחר שהוריהם גורשו למחנות ריכוז ונרצחו. כחודש לפני שחרור פריז, בעת פגישת מחתרת בביתה שבטולוז, בצלו של משטר וישי, נהרגה אריאדנה מירי של אנשי המיליציה הצרפתית שארבו לפעילי המחתרת בביתה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 ביולי 2023	שלד משוחזר של דיינוסוכוס דיינוסוכוס (שם מדעי: Deinosuchus) הוא סוג של תנינאי שחי כ-73–80 מיליון שנה לפני זמננו, בגיל הקַמפָּּן שבתקופת הקרֶקטיקון העליון באמריקה הצפונית. מבחינה טקסונומית הוא קרוב לאליגטור, והוא נחשב לאחד התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. הדיינוסוכוס היה טורף-על, שבנוסף לדגים וצבי ים טרף גם דינוזאורים גדולים שהתקרבו לחופים של נהרות ומקווי מים אחרים. פירוש שמו ביוונית הוא "תנין נורא" (δεινός (דיינוס) – נורא, σουχος (סוכוס) – תנין). הדיינוסוכוס היה דומה למדי לאליגטורים של היום, למעט גודלו העצום. אורכו נע בין 10 ל-12 מטר והוא שקל כ-5–8.5 טונות. עוצמת הנשיכה שלו הייתה חזקה אף יותר מזו של הטירנוזאורוס רקס. התנינאים של היום, ובפרט התניניים והאליגטוריים, קטנים בהרבה: לשם השוואה, אורכו של התנין הגדול ביותר החי היום, תנין הים, הוא 7 מטר לכל היותר, ומשקלו לכל היותר כ-1–2 טונות. מאובנים של דיינוסוכוס נמצאו בארצות הברית משני הצדדים של מה שהיה הים הפנימי המערבי שחצה את אמריקה הצפונית באותה תקופה. הדיינוסוכוס הגיע לשיא גודלו בבית הגידול המערבי, אך היה נפוץ יותר במזרח ארצות הברית. שתי האוכלוסיות מייצגות מינים שונים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 ביולי 2023	עטיפת הלבום Folklore (בעברית: פולקלור) הוא אלבום האולפן השמיני של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. האלבום יצא לאור ב-24 ביולי 2020 בהוצאת חברת התקליטים ריפבליק רקורדס. הוא נוצר בזמן בידוד במהלך מגפת הקורונה והופק בידי ג'ק אנטונוף, ארון דסנר וסוויפט עצמה. האלבום הופץ 16 שעות לאחר ההכרזה עליו, ובכך מהווה "אלבום הפתעה". בשונה מאלבומיה הקודמים של סוויפט, הוא אינו מכוון למיינסטרים המוזיקלי, אלא מאופיין בסגנון מוזיקלי המשלב אינדי פולק, רוק אלטרנטיבי, אלקטרו-פולק וצ'אמבר פופ. האלבום זכה לתשבחות, בין היתר בשל האווירה הרוגעת ונושאי הפנטזיה שמציגים שיריו, והיו שהגדירו אותו האלבום הטוב ביותר שהוציאה סוויפט. "Cardigan" יצא כסינגל המוביל של האלבום (הקודם לצאת האלבום עצמו) ב-24 ביולי 2020. השיר "Exile", שנעשה בשיתוף עם המוזיקאי בון איבר, והשיר "Betty", יצאו כסינגלים באוגוסט באותה השנה. באוקטובר 2020 יצא "The 1" כסינגל הרביעי מהאלבום. האלבום שבר מספר שיאים בשירותי הסטרימינג, בהם מספר ההשמעות הגבוה ביותר ב-24 השעות הראשונות בספוטיפיי לאלבום מאת זמרת (והמקום השני בקטגוריה זו בכלל) ומספר ההשמעות הגבוה ביותר בשבוע הראשון לאלבום פופ באפל מיוזיק. בארצות הברית נמכר בלמעלה מ-500,000 עותקים בשלושת ימי המכירות הראשונים, שיא לאלבום בשנת 2020. Folklore נמכר בעולם בלמעלה מ-1.3 מיליון עותקים במהלך היממה הראשונה לצאתו, והוא אחד האלבומים היחידים בהיסטוריה שעשו זאת. בשבוע הראשון לצאתו נמכר בלמעלה משני מיליון עותקים ברחבי העולם, ובכך נכלל ברשימת עשרת האלבומים הנמכרים ביותר בשבוע הראשון. בארצות הברית נמכר בלמעלה מ-846,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו (מעל לכל אלבום אחר בשנה זו) ובכך הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200, והיה לאלבומה השביעי ברציפות של סוויפט שעשה זאת. האלבום הגיע לראש מצעדי האלבומים באוסטרליה, בקנדה, בבלגיה, באירלנד, בניו זילנד, בשווייץ ובממלכה המאוחדת. כל שש עשרה רצועות האלבום נכנסו למצעד בילבורד הוט 100, כששלוש מתוכן נכנסו לעשירייה הפותחת. הסינגל "Cardigan" הגיע למקום הראשון במצעד, והיה לשירה השישי של סוויפט שעשה זאת. סוויפט אף הייתה לאמן הראשון בהיסטוריה שהופיע במקום הראשון באותו השבוע במצעד בילבורד הוט 100 לסינגלים ובמצעד בילבורד 200 לאלבומים. בשנת 2021 זכתה סוויפט בפעם השלישית בפרס גראמי בקטגוריית "אלבום השנה" עבור Folklore והייתה לאישה הראשונה והיחידה בהיסטוריה שעשתה זאת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 ביולי 2023	בדיקת נקיונו של האתרוג מכתמים צמצום הוא מושג תלמודי-הלכתי המתייחס לדיוק האנושי ולמגבלותיו. בתלמוד ובהלכה נעשה שימוש ביחידות מידה למידות ולזמנים, ונדרשת לעיתים התייחסות למקרים שבהם שני דברים שווים במידתם, או שני דברים מתרחשים בו-זמנית. בעניין זה חולקים התנאים האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם. המלה "צמצום" בלשון חז"ל פירושה דיוק, ולפיכך "אפשר לצמצם" בהקשר זה משמעותו שלצורך ההכרעה ההלכתית מתקבל הדיוק האנושי כדיוק מוחלט, והדיוק שאליו הגיע האדם בחושיו ובכלים הרגילים העומדים לרשותו מספיק מבחינה הלכתית כדי להגדיר דיוק או שוויון, אף שאילו תתבצע מדידה אבסולוטית באמות-מידה מוחלטות יימצא, מן הסתם, שהדבר אינו מדויק. זו שיטתו של רבי יוסי הגלילי. דעת החכמים החולקים על רבי יוסי הגלילי היא ש"אי אפשר לצמצם", כלומר, יכולת הדיוק האנושית אינה מספיקה כדי להגדיר הלכתית דיוק או שוויון, ולכן מקרה כזה נידון כספֵק, לפי כללי הספקות בהלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 ביולי 2023	קריטנדן, 1855 ג'ון קריטנדן היה פוליטיקאי אמריקאי מקנטקי. הוא ייצג את מדינתו הן בבית הנבחרים והן בסנאט, וכיהן פעמיים כתובע הכללי של ארצות הברית בממשלי הנשיאים ויליאם הנרי הריסון, ג'ון טיילר ומילרד פילמור. הוא גם כיהן כמושל קנטקי ה-17 והיה חבר בבית המחוקקים של המדינה. אף על פי שלעיתים קרובות הוזכר שמו כמועמד אפשרי לנשיאות ארצות הברית, הוא מעולם לא התמודד על המשרה. עם התפוררותה של המפלגה הוויגית באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19, הצטרף קריטנדן למפלגת שאינם יודעים דבר (המפלגה האמריקאית). בתום כהונתו כתובע הכללי שב לסנאט ודחף לפשרה בנושא העבדות כדי למנוע את התפרקותה של ארצות הברית. כאשר אווירה מרירה בין המפלגות הגבירה את איום פרישת מדינות הדרום, תר קריטנדן אחר המתונים מכל המפלגות, וייסד את "מפלגת האיחוד החוקתי", אך מיאן לקבל על עצמו את מועמדות המפלגה לנשיאות בבחירות של 1860. בדצמבר 1860 ניסח את פשרת קריטנדן, שהייתה סדרה של החלטות ותיקונים לחוקה שהוא קיווה שיימנעו את פריצתה של מלחמת האזרחים, אך הקונגרס לא אישר אותם. הוא המשיך לפעול לפיוס בין המדינות במשך כל תקופת כהונתו בבית הנבחרים. הוא הכריז על מועמדותו לבחירה מחדש לבית הנבחרים ב-1863, אך נפטר לפני שהבחירות התקיימו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 ביולי 2023	סמל היחידה יחידת הנדסה למשימות מיוחדות (בראשי תיבות: יהל"ם; מבוטא יהלום) היא יחידת העילית של צה"ל למשימות הנדסיות מיוחדות. היחידה שייכת מבחינה ארגונית לחיל ההנדסה הקרבית. עם זאת, היא נמצאת תחת פיקוד המטה הכללי ולא מוכפפת לפיקודים המרחביים. יהל"ם היא אחת מיחידות הקומנדו המסווגות בצה"ל ונחשבת לבעלת יכולות רבות ומקצועיות גבוהה. תפקידיה של יחידת יהל"ם כוללים ביצוע משימות הנדסה מיוחדות, חבלה התקפית, ביצוע הריסות מדויקות, פיצוץ מבנים, חבלה בתשתיות האויב, טיפול בחומרי נפץ, הכנת מטענים ופצצות, נטרול מטעני חבלה של האויב, פינוי שדות מוקשים, הנדסה ופריצה בים וביבשה, קומנדו הנדסי, איתור והשמדת סליקים, איתור והשמדה מנהרות הברחה ותופת, הפעלת רובוטים צבאיים והגנה מפני נשק בלתי קונבנציונלי. כמו כן, תפקיד היחידה הוא לפתח אמצעים ושיטות בתחום ההנדסה ולהכשיר לוחמים אחרים ביחידה, בחיל ההנדסה ובצה"ל בתחומים הרלוונטיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 ביולי 2023	תיאור התמונה גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל ובחורבן ממלכת יהודה, במאה השישית לפנה"ס, ומסתיימת בתקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה. הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה בשלושה גלים לפחות, בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וכלה בניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל או לנציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, שנעו לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומו שוכנו באזורים שונים בממלכה – בעיר בבל, סביב העיר סיפר, בעיר ארך ובמרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר כלשהם בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו, שבמסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית. בעקבות הכרזת כורש שבאה לאחר השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי היקפה של שיבת ציון, אולם ברור כי בין סוף המאה השישית לפנה"ס לתחילת המאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 ביולי 2023	תיאור התמונה מדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש התעצבה לאור התרחשויות דרמטיות, בראשן פיגועי 11 בספטמבר, אשר האפילו על ענייני מדיניות הפנים. הקווים המרכזיים שהתוו את מדיניות החוץ של הנשיא בוש היו הנהגת קו קשוח מול מדינות שארצות הברית ראתה אותן כעוינות וכמסוכנות. ארצות הברית כבשה את אפגניסטן ועיראק, והגבירה את הלחץ הדיפלומטי על מדינות כאיראן, סוריה, קוריאה הצפונית, לוב וקובה. לנוכח מדיניות החוץ האקטיבית האמריקנית, היחסים עם בנות בריתה של ארצות הברית באירופה ידעו עליות ומורדות. ובעוד זאת, היחסים עם רוסיה וסין היו יציבים יחסית, אם כי ידעו מתחים מפעם לפעם. מדיניות החוץ של ארצות הברית בתקופת בוש נחשבת למייצגת מובהקת של הנאו-קונסרבטיזם, כאשר האישים המשמעותיים ביותר בממשל, לרבות בוש עצמו נחשבים לנמנים עם זרם זה. תחת בוש כיהנו שני מזכירי הגנה – דונלד רמספלד (2001–2006) ורוברט גייטס (2006–2009) – ולצדם כיהנו שני מזכירי מדינה – קולין פאוול (2001–2005) וקונדוליזה רייס (2005–2009). בעוד סגן הנשיא דיק צ'ייני ומזכיר ההגנה רמספלד נחשבו לבעלי השפעה משמעותית על הנשיא, מזכיר המדינה פאוול נתפס כמי שמצוי בעיקר מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 ביולי 2023	לקות למידה היא הפרעה נוירו-התפתחותית הפוגעת בתפקודי למידה בסיסיים. היא מפריעה באופן ניכר לאדם לרכוש ולבטא ידע ומיומנויות ברמה הצפויה מאנשים בגילו, השכלתו ומנת המשכל שלו. לקות למידה נובעת מגורמים נוירו-התפתחותיים, היא נמשכת לאורך כל חייו של האדם ועשויה לפגוע בתפקודו גם בבגרות. טיפול מתאים עשוי לסייע לאדם עם לקות למידה לבטא ידע ומיומנויות ולהגיע למיצוי טוב יותר של הפוטנציאל האישי שלו בהקשר הלמידה הספציפי. לקויות הלמידה מתאפיינות בהטרוגניות והן משפיעות על טווח רחב של מיומנויות למידה. הסוגים העיקריים של לקויות למידה הם: דיסלקסיה המובילה לפגיעה ביכולת הקריאה, דיסגרפיה שפוגעת ביכולת הכתיבה ודיסקלקוליה שפוגעת ביכולת החישוב. לאדם יכולה להיות יותר מלקות למידה אחת, ובכך נוצר מצב של "תחלואה נלווית" או "תחלואה כפולה". כמו כן, לקות למידה היא רק אחד מהגורמים האפשריים לקשיי למידה. גורמים נוספים יכולים להיות הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, לקות שפה ולקות למידה בלתי-מילולית. תהליך אבחון מקצועי מתאים של לקות הלמידה מתייחס למגוון מאפייני הלקות, וכן לגורמים ובעיות נוספים העשויים להופיע לצידה. לקות הלמידה היא הלקות בעלת השכיחות הגבוהה ביותר במערכת החינוך, כ-10% עד 20% מכלל התלמידים הם בעלי לקויות למידה. עובדה זו מחייבת התייחסות חינוכית מתאימה לצרכים יחידניים ולדרישות המערכת החינוכית, המשקפות את הציפיות החינוכיות מן התלמיד בהתאם לגילו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 ביולי 2023	תיאור התמונה גורדי שחקים מוקדמים נבנו בין השנים 1884–1939 בערים האמריקאיות בכלל ובניו יורק ובשיקגו בפרט, ושימשו לעסקים ולמסחר. ערים אלו החלו להתפתח לגובה הודות לצמיחה כלכלית משמעותית לאחר מלחמת האזרחים. ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה את בנייתם של גורדי השחקים ולחצים כלכליים יצרו את האפשרות לבנות בניינים גבוהים דיים כדי לספק מענה לצורך החברתי והכלכלי. העשור הראשון של המאה ה-20 חווה גל חדש בבניית גורדי שחקים בזכות הביקוש לבנייני משרדים חדשים, שיתמכו בכוח העבודה (צווארון לבן) האמריקאי המתעצם. הפיתוחים בתחום ההנדסה האזרחית הפכו את המשימה לפשוטה יותר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, צמחו גורדי השחקים ברוב הערים המרכזיות בארצות הברית בעוד שקומץ נבנה בשאר המדינות המערביות בעולם. הצמיחה הכלכלית של שנות העשרים ועליות בתחום הנדל"ן הביאו לגל שני בבניית גורדי שחקים בניו יורק ושיקגו. מהפכת תוכנית בניין עיר של שנת 1916 הביאה ליצירת גורדי שחקים בסגנון האר דקו הנסוג, והובילה לתכנון מבנים שהתמקדו בנפח הבניין והצל שהוא מותיר תחתיו ועל הבניינים שבסביבתו. עם תחילתו של השפל הגדול צנח שוויו של הנדל"ן ובנייתם של גורדי שחקים החלה לדשדש עד שנעצרה כמעט לחלוטין. התרבות הפופולרית והאקדמית אימצה לחיקה את גורדי השחקים והנציחה אותם בסרטים, צילומים, ספרות ובלט, המראים את הסמליות המודרנית והמדעית החיובית לצד הסמליות השלילית של תחלואות המודרניזם של החיים והחברה. גורדי השחקים שנבנו לאחר מלחמת העולם השנייה, דחו את הגישה התכנונית שהתפתחה לפני כן ואימצו את הסגנון הבינלאומי. רבים מגורדי השחקים הללו עברו שיפוצים נרחבים והותאמו מחדש לסגנון המאה ה-21, ששם דגש על התייעלות אנרגטית ובנייה ירוקה, וחלקם נהרסו לטובת מבנים מודרניים, כדוגמת בניין סינגר, שהיה הבניין הגבוה ביותר בעולם בין השנים 1908–1909. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה