ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/מאי 2024
מאי | ||||
---|---|---|---|---|
1 במאי 2024 |
הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה הייתה מוסד מנהל אוטונומי של קהילות יהדות בולגריה, שפעל בהכרה רשמית משלטונות בולגריה בשנים 1889–1959. המוסד ייצג את יהודי בולגריה מול השלטון, וסיפק את צורכיהן הדתיים, הסוציאליים והחינוכיים של הקהילות השונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע תקנון התנהלותה של הקונסיסטוריה, וב-1927 לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרדי הממשלה הבולגרית הוא אושר, אך רק באופן זמני, על ידי שר הדתות הבולגרי. הקונסיסטוריה פעלה להרחבת מערכת החינוך היהודית, טיפלה בסוגיית מינוי רב ראשי ובתי דין רבניים ונלחמה נגד תופעות אנטישמיות בממלכה הבולגרית. מאבק זה התגבר החל מאמצע שנות ה-30, עת התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית, ושיאו התנהל נגד החלתו של החוק להגנת האומה. החוק אושר בפרלמנט, ובהמשך, עם הקמתו של הקומיסריון לענייני יהודים בראשות אלכסנדר בלב, הוכפפה הקונסיסטוריה אליו ובאופן רשמי פעילותה כמעט ושותקה. הנהגתה המשיכה בפעילות לא רשמית ונאבקה נגד תוכניות גירוש יהודי בולגריה. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה וראשי הקונסיסטוריה נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז סומוביט. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסותו של הצבא האדום, אשר כוחותיו כבשו את סופיה. המגורשים ועובדי הכפייה מקרב 50,000 יהודי בולגריה שוחררו והחלו לשוב לבתיהם. חברי המפלגה הקומוניסטית מקרב בני הקהילות היהודיות השתלטו בכוחניות על מוסדות הקונסיסטוריה ומינו חברים מטעמם להנהגתה. בהמשך, שותפו בקונסיסטוריה באופן מוגבל גם נציגי התנועות הציוניות. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו מרבית יהודי בולגריה ארצה, והשלטון הקומוניסטי הגביל בהדרגה את פעילות הקונסיסטוריה לנושאי דת ותרבות, עד ביטולו המוחלט של מוסד הקונסיסטוריה ב-1959. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
2 במאי 2024 |
ספריית גרשם שלום היא ספריית עיון בתחומי הקבלה, החסידות, השבתאות והמיסטיקה היהודית. הספרייה מבוססת על אוסף הספרים של חוקר הקבלה גרשם שלום והיא כוללת את מרבית החיבורים שיצאו לאור בדפוס בתחום זה ונשתמרו במשך הדורות. הספרייה הייתה ממוקמת בביתו של שלום, בשכונת רחביה שבירושלים, וסודרה שם באופן כרונולוגי, בהתאם לחלוקה לתקופות השונות של תורת הסוד היהודית. לאחר פטירתו ובהתאם להנחיותיו, הועברה הספרייה לרשות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, כיום הספרייה הלאומית, שם היא מוצגת בשני אולמות קריאה, הנפרדים משאר הספרייה. את הספרים הראשונים בתחום רכש שלום כבר מגיל צעיר, וככל הנראה כבר אז שאף ליצור ספרייה שתכלול את כל הדפוסים בתורת הסוד היהודית, על כל מהדורותיהם. כשעלה לישראל מגרמניה, הביא עמו 1,767 ספרים, מהם 503 בתחום זה. במשך השנים המשיכה הספרייה להתרחב, ולפני מותו היא הכילה כ-25,000 ספרים ודברי דפוס אחרים, כחצי מהם היו בתורת הסוד היהודית. הספרייה ממשיכה להתעדכן גם לאחר מותו, ומקפידה לרכוש ספרים ודפוסים חדשים הקשורים לתחום. כמו כן, צירפה הספרייה אוספים של שני חוקרי קבלה אחרים, מתלמידי שלום, ישעיה תשבי ורבקה ש"ץ אופנהיימר. נכון לשנת 2012, קיימים בספרייה כ-35,000 כותרים. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
3 במאי 2024 |
שושלת מינג הייתה שושלת קיסרים ששלטו בסין מ-1368 ועד 1644. שושלת מינג הייתה השושלת האחרונה של קיסרים סינים אתניים (בני האן). היא החליפה בשלטון את שושלת יואן של הקיסרים ממוצא מונגולי, והוחלפה על ידי שושלת צ'ינג של בני המאנצ'ו (תושבי מנצ'וריה). סין תחת שלטון שושלת מינג נקראה "אימפריית מינג הגדולה", ובשיאה שלטה על אזורים נרחבים. בצפון האימפריה היו קוריאה, ואזורים במונגוליה ובטורקסטן אזורי חסות של האימפריה והעלו לה מס, ובדרומה שלטה האימפריה ישירות על וייטנאם ובורמה של ימינו. שטחה של האימפריה בשיאה היה השטח הגדול ביותר שעליו שלטו קיסרים ילידי סין אי פעם. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
4 במאי 2024 |
לווייתן כחול הוא מין של לווייתן מזיפות המשתייך למשפחת לווייתני הענק. הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי-פעם על כדור הארץ: אורך גופו מגיע ליותר מ-30 מטרים ומשקלו עשוי לעלות על 170 טונות. חרף ממדי גופו, הוא ניזון בעיקר מיצורים זעירים, בעיקר מקריל. עד תחילת המאה ה-20 היו הלווייתנים הכחולים נפוצים במרבית האוקיינוסים. ב-40 השנים הראשונות של אותה מאה נפגעה אוכלוסייתם אנושות כתוצאה מציד לווייתנים וכמעט והגיעה לידי הכחדה סופית. סכנת ההכחדה פחתה, אך לא נעלמה, עם הוצאת ציד הלווייתנים הכחולים מחוץ לחוק על ידי הקהילה הבינלאומית בשנת 1966. דוח משנת 2002 העריך את גודל האוכלוסייה העולמית בכ-12,000 עד 15,000 פרטים, המחולקים לפחות לחמש אוכלוסיות עיקריות החיות באזורים שונים. כיום מסווג הלוויתן הכחול כמין בסכנת הכחדה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
5 במאי 2024 |
מַאוּטהַאוּזֶן היה מחנה ריכוז גדול באוסטריה עילית שהוקם ב-1938 בסמוך לעיירה בעלת אותו שם, ובהמשך התרחב והפך למרכיב מרכזי בתשלובת המחנות מאוטהאוזן-גוּזֶן. המחנה שימש עד 1941 כמחנה ריכוז של מתנגדי השלטון הנאצי. מספר היהודים ששהו בו באותה תקופה היה קטן באופן יחסי. החל מ-1941 השתנתה המגמה והנאצים החלו להביא יהודים רבים למחנה זה, בעיקר מצ'כיה ומהולנד. משנת 1944 עד שחרור המחנות הובאו גם יהודים מאושוויץ ומברגן-בלזן. מספר הנספים במחנות מאוטהאוזן-גוזן מוערך במאות אלפים (בין 120 ל-320 אלף, על פי הערכות שונות), מתוכם כ-38,000 יהודים. מחנות מאוטהאוזן-גוזן שוחררו על ידי צבא ארצות הברית בחודש מאי 1945. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
6 במאי 2024 |
סוכרת מסוג 2 או כפי שנקראה בעבר: "סוכרת של המבוגר" או סוכרת שאיננה תלויה באינסולין, היא הצורה השכיחה ביותר של המחלה ומהווה כ-90% ממקרי הסוכרת. סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז (סוכר) בדם, מחסור יחסי של אינסולין בגוף, ומצב בשם תנגודת אינסולין, המתבטא ברגישות פחותה של התאים לאינסולין בצד ייצור עודף שלו. התסמינים הנפוצים של המחלה כוללים צמא מוגבר, השתנה תכופה, רעב מוגבר, ירידה בלתי מוסברת במשקל וטשטוש בראייה. סיבוכים אפשריים מרמת סוכר גבוהה בדם כוללים בתוכם מחלות לב, אירוע מוחי ורטינופתיה סוכרתית, שעלולים להוביל לעיוורון, אי-ספיקת כליות חמורה, וזרימת דם לא טובה לגפיים שעלולה להוביל לקטיעה. הגורמים העיקריים להופעת סוכרת מסוג 2 הם השמנת יתר ומחסור בפעילות גופנית. אנשים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה לחלות מאחרים, בגלל נטייה גנטית שונה. יש דרכים שונות לאבחן את מחלת הסוכרת, כגון בדיקת דם של העמסת סוכר, בדיקת רמת הסוכר בדם בצום ובדיקת המוגלובין מסוכרר (A1C). ניתן למנוע או לעכב באופן חלקי את מחלת הסוכרת מסוג 2 על ידי שמירה על משקל תקין, תזונה מאוזנת וביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. הטיפול במחלה כולל בתוכו שינויים תזונתיים, ואם אלה לא עוזרים, גם טיפול תרופתי ישקל. שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 2 הולך ועולה באופן קבוע בשני העשורים האחרונים. לפי דיווחי ארגון הבריאות העולמי, אומדן חולי הסוכרת בשנת 2000 היה 170 מיליון, והוא צפוי להגיע ל-300 מיליון בשנת 2025. שיעור ההיארעות הגבוה ביותר צפוי בארצות המתפתחות באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה. שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 2 עלה באופן משמעותי משנת 1960, ביחס ישיר לעלייה בהשמנת היתר באוכלוסייה, אך אחוז החולים בגילאים צעירים יותר, עולה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
7 במאי 2024 |
שירי מכות מצרים הוא ספר השירה השלישי של נתן אלתרמן, שראה אור בהוצאת צבי שעל יד הוצאת מחברות לספרות בפברואר 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הספר כולל פואמה יחידה בת שלושה חלקים שבמרכזה עשרה שירים שנושאם הוא עשר המכות הניתכות על העיר החוטאת נֹא אמון, המתוארות מנקודת מבטם של אב ובן תושבי העיר. הפואמה נפתחת בשיר "בדרך נא אמון", שממנו עולה כי התיאור של חורבן העיר עקב חטאיה אינו מאורע היסטורי יחיד אלא אירוע מייצג בשרשרת נצחית של אירועי חורבן ואבטיפוס לתולדות האנושות; ונחתמת בשיר "איילת" (איילת השחר) המביע את צמיחת התקווה, כחלק מאותו מחזור נצחי של חורבן וגאולה. בין שיר הפתיחה לשיר הסיום נפרסים עשרה שירים בעלי אופי של בלדה, שכל אחד מהם נחלק לשני חצאים. חציו הראשון של כל שיר מוקדש לתיאור ציורי של המכה, וחציו השני מוקדש לדיאלוג בין אב מצרי לבין בנו-בכורו. באופן מפתיע ביחס לכותרת השיר, המקושרת אינטואיטיבית לסיפור הגאולה היהודי ולהגדה של פסח, נקודת מבטו של אלתרמן היא נקודת המבט המצרית. עובדה זו, בפרט בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוררה בקרב הקוראים תימהון ומבוכה והזינה שלל פרשנויות. היצירה נחשבת לאחת מיצירותיו החשובות של המשורר. אליעזר שביד כינה אותה "הבהירה והמגובשת ביצירותיו של אלתרמן". |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
8 במאי 2024 |
עצים עתיקים בארץ ישראל (בלשון המדעית "עצים בוגרים") הם עצים גדולים בני למעלה ממאה שנים בארץ ישראל, אם כי ההגדרה תלויה במין ואינה קשיחה. עצים אינם שורדים שנים רבות בשל סיבות ביולוגיות (תוחלת החיים של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם מינים פולשים, שינויים אקלימיים, זיהום אוויר וכדומה) ובשל עקירתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ולחקלאות. רבים מן העצים העתיקים נמצאים בסמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייחים, קברי צדיקים וכדומה), זאת עקב האמונה בעצים קדושים לפיה העצים הצומחים במקום קדוש שייכים לקדושת המקום. איסור זה מאפשר לעצים לצמוח פרא באין מפריע ומגן עליהם מפני כריתה. קבוצה נוספת של עצים ותיקים בעלי עניין היא "עצים חדשים" שניטעו בראשית ימי הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, חלקם כחלק מתהליך ניסיוני של אקלום. לקבוצה זו שייכים עצים כמו אקליפטוס ופיקוס בנגלי, שניטעו על ידי חלוצי החקלאות המודרנית כאהרן אהרנסון, קרל נטר ואליהו קראוזה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
9 במאי 2024 |
תחרות הזמר של האירוויזיון היא תחרות שירים שנתית שמארגן איגוד השידור האירופי. בתחרות משתתפים תאגידי השידור הממלכתיים החברים באיחוד האירופי. תחרות הזמר של האירוויזיון, שמבוססת על פסטיבל סן רמו האיטלקי, משודרת מדי שנה מאז 1956 במדינה אירופאית שונה. החברות הקבועות והזמניות באיגוד השידור האירופי. כל רשות שידור המשתתפת בתחרות שולחת שיר מקורי באורך שלוש דקות, שיבוצע בשידור חי על ידי אמנים בגיל 16 שנים ומעלה. עם תום הביצועים מעניקות המדינות המשתתפות 1–8, 10 ו-12 נקודות לעשרת השירים הטובים ביותר. השיר שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר זוכה בתחרות ולהכרה בינלאומית ענפה. עם הצטרפותן של מדינות מזרח אירופה לתחרות, הנהיג איגוד השידור האירופי שלב סינון מקדים, המפחית את מספר המדינות המשתתפות. בשנות ה-2000 הוחלף השלב בחצאי גמר. באופן מסורתי המדינה הזוכה בתחרות מארחת את האירוע העוקב. המדינה המארחת מקבלת הזדמנות לקדם את עצמה כיעד תיירותי. אלפי צופים ועיתונאים מגיעים ליעד התחרות כדי לסקרה, לצפות בחזרותיה, לראיין את האמנים המתחרים ולבלות באירועים שנלווים לה. הלוגו הקבוע של התחרות מתלווה לסלוגן ונושא ייחודי שמאופיין בסממניה של המדינה המארחת. במרוצת השנים שודרה התחרות בכל יבשות העולם בטלוויזיה, ומשנת 2000 משודרת הן באינטרנט והן ביוטיוב; עם מאות מיליוני צופים מדי שנה, הפכה התחרות לאחד מהאירועים הבינלאומיים המסוקרים ביותר. האירוויזיון זכה לביקורות רבות על איכות השירים המשתתפים, ועל היבטו הפוליטי. לאורך השנים נשלחו לתחרות שירים רבים, המשלבים סגנונות אתניים והופעות גרנדיוזיות ומשוכללות, בעלי קטעי ריקוד ופירוטכניקה מתקדמת. חלק מהמשתתפות נחשדו במניעים פוליטיים שהשפיעו לעיתים על תוצאות התחרות. בהווה, צובר האירוויזיון פופולריות גדולה בקרב קהילת הלהט"ב המזוהה עמו. בניסיון ליעל את הכנסות התחרות, הקים איגוד השידור האירופי מספר תחרויות דומות כשהמוכרת מביניהם היא אירוויזיון הילדים. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
10 במאי 2024 |
ימי החנוכה הוא שיר עברי לחג החנוכה פרי עטו של הבלשן, המתרגם והמורה אברהם אברוּנין, שנכתב בארץ ישראל בעשור השני של המאה ה-20 ונדפס ב-1918. זוהי גרסה עברית לשיר היידי חנוכּה, אוי חנוכּה (חנוכה, הו חנוכה) מאת הסופר, המתרגם והמורה המשכיל היהודי-רוסי מרדכי (מארק) ריוֶוסמן. השיר זכה לפופולריות ונדפס בשירונים במערב אירופה ובצפון אמריקה. משהפך לעממי, נוצר לו פזמון חוזר קבוע. זמן קצר לאחר פרסום השיר נוצרה לו גרסה עברית, שחוברה בארץ ישראל. אברהם אברוּנין (1869–1957), שעלה מרוסיה הלבנה ב-1910 והיה למורה בתל אביב, תרגם שירי ילדים לעברית מיידיש, במטרה לסייע ללימוד העברית של ילדי הארץ. במחצית הראשונה של המאה ה-20 נפוצו בצפון אמריקה עיבודים שונים של השיר לאנגלית, בפרט לילדים, והשיר החל להיות מוכר בשם "Hanukkah, Oh Hanukkah, Come Light the Menorah". כמו הגרסאות היידית והעברית, גם הגרסה האנגלית היא משירי החנוכה הפופולריים ביותר, ומבין השלוש היא הפשוטה מכולן: יש בה הזמנה נלהבת לחגוג ואזכור של מנהגי החג, אך היא נטולה כל התייחסות לסיפור ההיסטורי או לרכיב הדתי. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
11 במאי 2024 |
בוב מארלי (6 בפברואר 1945 – 11 במאי 1981) היה מוזיקאי ופעיל פוליטי ג'מייקני. מארלי הוא זמר הרגאיי המפורסם ביותר בעולם וזכה להכרה ולפרסים רבים על פועלו כמוזיקאי. אלבומו "Legend" ("אגדה") נמצא במקום ה-54 ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בארצות הברית, ומכר למעלה מעשרה מיליון עותקים בארצות הברית לבדה. בפעילותו הפוליטית ניסה לגשר בין הצדדים במהומות הפוליטיות בג'מייקה בשנות השבעים ופעל למען השלום במדינות שונות באפריקה, פעילות שזכתה להכרה מטעם האו"ם. רבים משיריו הכילו מסרים פוליטיים למען אפריקה והטיפו לעקרונות דת הראסטפארי, והוא נחשב עד היום לאחד ממובילי התנועה וממפיציה.
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||
12 במאי 2024 |
קרייסיס הוא משחק פעולה ממוחשב מז'אנר "משחקי יריות" מגוף ראשון שפותח על ידי חברת קרייטק. עלילת המשחק עוסקת בפלישת חייזרים לכדור הארץ בשנת 2020, ומתרחשת באי טרופי באוקיינוס השקט. שאיפתם של מפתחי המשחק הייתה להציג דמויות בעלות בינה מלאכותית אנושית הנלחמות לצד או נגד נומאד, הדמות אותה יגלם השחקן. נומאד הוא חייל בכוחות המיוחדים של ארצות הברית. המאפיינים הגרפיים של המשחק זכו לעניין רב מאז חשיפתו לציבור. המשחק יצא ב-13 בנובמבר 2007, לאחר פיתוח שנמשך שנתיים. עם יציאתו זכה לשבחים רבים, ונבחר על ידי מספר רב של מבקרים לתואר "משחק השנה" לשנת 2007. בכנס של חברת EA דווח כי נמכרו מעל למיליון עותקים של המשחק ברחבי העולם עד סוף חודש ינואר 2008.
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||
13 במאי 2024 |
אדם הוא מין של יונק במשפחת ההומינידיים, והמין היחיד שנותר כיום בתת-השבט הומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין "אדם נבון מודרני". סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי, אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-שבט ההומינינים. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר משל כל בעלי החיים: גדול פי שלושה לערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים ביותר לאדם החיים כיום, השימפנזה והגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי רגליו האחוריות, ובהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש משוכלל בכלים. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל בעל חיים אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מחשיב את עצמו כמין התבוני היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר לנו ביקום. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ומעט לאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול דרמטי באוכלוסיית האנושות, העומדת כיום על כשבעה וחצי מיליארד נפש. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
14 במאי 2024 |
דָּוִד בֶּן-גּוּרְיוֹן (16 באוקטובר 1886, י"ז בתשרי תרמ"ז – 1 בדצמבר 1973, ו' בכסלו תשל"ד) היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. בן-גוריון היה איש העלייה השנייה, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר במפלגות פועלי ציון ואחדות העבודה, מזכירה הכללי הראשון של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ומנהיגה הראשון של מפא"י. בתפקידו כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, עמד בראש הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ובתפקידו כיושב ראש מנהלת העם, הכריז ב-1948 על הקמת מדינת ישראל. עם הקמת המדינה, החל לפעול למען הממלכתיות, ובזמן מלחמת העצמאות החליט על פירוק המחתרות וחתם על הפקודה להקמת צה"ל. על מנת לקיים צבא ממלכתי אחד, הורה להפגיז את האונייה אלטלנה ופירק את מטה הפלמ"ח. הוא הנהיג את מדינת ישראל כראש הממשלה וכשר הביטחון במשך עשור ומחצה עד 1963 (מלבד פסק זמן בן שנתיים, בשנים 1953–1955). בעת כהונתו כראש ממשלה, נחתם הסכם השילומים עם גרמניה, נערך מבצע סיני, הוקם הכור הגרעיני בדימונה ונקלטו מאות-אלפי עולים. לאחר התפטרותו מראשות הממשלה ופרישתו ממפא"י, הקים ב-1965 את רפ"י. ב-1970 פרש מהחיים הפוליטיים. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
15 במאי 2024 |
דבר אליה הוא סרט שכתב וביים הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002. הסרט מתאר סיפור חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם ואת החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעויותיו הרות הגורל של המושג "אהבה".
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||
16 במאי 2024 |
קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה (בעברית: לִשְכָּה אֲפֵלָה) היא מכשיר אופטי, שיוצר דמות דו-ממדית מעצם (אובייקט) תלת-ממדי. מבחינה אופטית דומה עקרון פעולתו של המכשיר לעקרון פעולתה של המצלמה. קמרה אובסקורה שימשה מאז המצאתה ככלי עזר לציירים, כאלמנט בידורי, וכנדבך מרכזי בהתפתחות הצילום. בנוסף, נעשה בה שימוש מדעי לצורך תצפיות על השמש, לצורך מחקרים באופטיקה ולצורך הבנת מנגנון הפעולה של העין. לקמרה אובסקורה נודע גם תפקיד מטאפורי בפילוסופיה, והיא שימשה כמודל לאופן שבו תצפית מובילה למסקנות (היקשים) אמיתיים על העולם. קָמֶרָה היא מילה לטינית, שמקורה ביוונית: Kamarion – חדר, קמרון עם קירוי קשתי. השורש ק-מ-ר (קמור, קמר, התקמר) הגיע לעברית מאותו מקור יווני. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
17 במאי 2024 |
Francisella tularensis הוא מין של חיידק פתוגני-זואונוטי, גראם-שלילי, אירובי אובליגטורי הגורם למחלת הטולרמיה בבני האדם ובבעלי חיים. המין כולל ארבעה זנים המוכרים למדע. החיידק התגלה לראשונה במקרה בשנת 1911 במחוז טולרה שבקליפורניה, ארצות הברית, על ידי הבקטריולוג ג'ורג' וולטר מק'קוי ממעבדה לחקר הדבר מטעם שירותי בריאות הציבור בסן פרנסיסקו, בעת שעסק בחקר הדבר בקרב נובחניות. שם סוג החיידקים - Francisella, ניתן להם על שמו של הבקטריולוג האמריקאי אדוארד פרנסיס, אשר בשנת 1921 היה הראשון שגילה כי חיידק ה-F. tularensis הוא הגורם למחלת הטולרמיה בבני האדם, ואילו שם מין החיידק - tularensis, ניתן לו על שם מחוז טולרה בו התגלה לראשונה. בשל הקלות הרבה שבה מופץ מין חיידקים זה בקרב בני האדם ובשל הווירולנטיות הגבוהה שלו, נכלל F. tularensis ברשימת גורמי הסיכון הביולוגי שעלולים לשמש ליצור נשק ביולוגי. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
18 במאי 2024 |
הפארק הלאומי קרייטר לייק הוא פארק לאומי השוכן בדרום מדינת אורגון בארצות הברית. הפארק משתרע על פני 741.5 קמ"ר בשטח הררי ומיוער במפגש המחוזות קלאמת, ג'קסון ודאגלס. במרכז הפארק שוכן קרייטר לייק, האגם העמוק ביותר בארצות הברית (594 מטרים), שהפארק קרוי על שמו, והוא כולל את ההרים והיערות שסביב האגם. במשך מיליוני שנים היה האזור שבו שוכן הפארק תחת השפעה של פעילות געשית, אבל ההיסטוריה הגאולוגית של הפארק קשורה להר מזאמה, הר געש עתיק ברכס קסקייד, שהתפרצותו לפני כ-7,700 שנים גרמה ליצירת האגם. בזמן ההתפרצות כבר ישבו באזור ילידים אמריקנים שמצאו את מחייתם כציידים-לקטים. הסיפורים אודות חורבן ההר עברו מדור לדור באמצעות אגדות על מאבק בין אלים שהסתיים בתבוסת אחד האלים וקבורתו מתחת להר. הלבנים הראשונים גילו את ההר רק באמצע המאה ה-19. תודות לשתדלנותו של העיתונאי וחובב הטבע ויליאם גלדסטון סטיל הוכרז האזור ב-22 במאי 1902 כפארק לאומי, הפארק החמישי שהוכרז בארצות הברית. מאז הקמת הפארק אחראי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על הגנת העושר הגאולוגי, הטבעי והתרבותי של האתר, המושך מדי שנה קרוב לחצי מיליון מבקרים. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
19 במאי 2024 |
דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקוֹדיאָק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מצמצמים את איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא אוכל-כול, הניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים אולם יאכל כל מה שיעלה בידו. מצב שימורו של דוב הקוטב מוגדר "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון. זואולוגים מאמינים כי ההתכה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
20 במאי 2024 |
משה דיין (1915–1981) היה מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. מפקד ב"הגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל במהלך מלחמת סיני. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
21 במאי 2024 |
האוס היא סדרת דרמה רפואית אמריקאית. הדמות הראשית בסדרה היא הרופא גרגורי האוס (יו לורי), גאון רפואי עם שיטות עבודה שנויות במחלוקת המכהן כראש מחלקת אבחון רפואי (דיאגנוסטיקה) בבית החולים האוניברסיטאי הבדיוני פרינסטון-פליינסבורו שבניו ג'רזי. ההשערות של דוקטור האוס לגבי מחלותיהם של חוליו מבוססות על תובנות שנויות במחלוקת, ובשל כך הוא מתעמת רבות עם חברי הצוות שלו ועם דוקטור ליסה קאדי (ליסה אדלשטיין), מנהלת בית החולים ודקאן הרפואה. חברו האמיתי היחיד של האוס הוא דוקטור ג'יימס וילסון (רוברט שון לאונרד), ראש המחלקה לאונקולוגיה. חברי צוות האבחון של האוס בשלוש העונות הראשונות של הסדרה הם הרופאים רוברט צ'ייס (ג'סי ספנסר), אליסון קמרון (ג'ניפר מוריסון) ואריק פורמן (עומאר אפס). בסיום העונה השלישית מפורק הצוות, אך תוך זמן קצר פורמן חוזר אל הצוות, והאוס בוחר בהדרגה שלושה חברי צוות נוספים חדשים: רמי "13" האדלי, כריס טאוב ולורנס קאטנר, שדמותו הוצאה מהתסריט לקראת סיום העונה החמישית. קווי עלילה נוספים הם התאהבותה של קמרון בהאוס בעונות הראשונות, התפכחותה מכך, ונישואיה וגירושיה מרוברט צ'ייס, וכן מערכת היחסים המתוחה בין האוס לקאדי שמתפתחת עם הזמן לקשר רומנטי. הסדרה זכתה לביקורות רבות ולאחוזי צפייה גבוהים, ובין העונה השנייה לרביעית היא אף הייתה אחת מעשר התוכניות הנצפות ביותר בארצות הברית. הסדרה זכתה במספר פרסים, בהם פרס פיבודי, שני פרסי גלובוס הזהב, וארבעה פרסי אמי. דמותו של האוס הושוותה מספר פעמים לחוקרים בדיוניים מפורסמים, ובראשם הבלש הפרטי שרלוק הולמס. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
22 במאי 2024 |
התערוכה העולמית של שיקגו, או התערוכה הקולומביאנית, הייתה התערוכה העולמית הגדולה ביותר במאה ה-19, שהוקדשה לציון 400 שנה לגילוי "העולם החדש" על ידי כריסטופר קולומבוס. התערוכה התקיימה בשיקגו בין 1 במאי ל-31 באוקטובר 1893. ביתני התצוגה השתרעו על פני שטח של 2.4 קמ"ר, שבמרכזו נבנתה "העיר הלבנה", מכלול של 200 מבנים סביב לגונה מלאכותית. מספר מבקרי התערוכה עלה על 27.5 מיליון איש (מעט פחות ממחצית מכלל אוכלוסיית ארצות הברית באותה עת). התערוכה, בה הוצגו חידושים רבים (בהם גלגל ענק), השיגה את מטרותיה, בהן מיצוב האומה האמריקאית כאומה גדולה, מאוחדת ומובילה, ביסוס האמונה והביטחון בקדמה, במדע ובטכנולוגיה ומעל הכול באמריקניזם כשיטה וכדרך להנהגת העולם בעידן המודרני. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
23 במאי 2024 |
שרה טהון (נהגה: טוֹן; 4 במרץ 1881, לבוב, גליציה – 28 במרץ 1920, תל אביב) הייתה אשת ציבור ביישוב, ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. דמות מפתח במאבק לשוויון זכויות האישה בארץ ישראל, פעילה פמיניסטית וחברתית שפעלה לקידום נשים, לעצמאותן הכלכלית ולזכותן לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב היהודי. האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין ב"ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל", שהוחלף על ידי אספת הנבחרים, הנציגות הבכירה של היישוב היהודי בארץ ישראל בין השנים 1918 – 1920. אשתו של יעקב טהון, מראשי היישוב בתקופת המנדט הבריטי.
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||
24 במאי 2024 |
הפארק הלאומי יוסמיטי הוא פארק לאומי השוכן בחלק המזרחי-מרכזי של מדינת קליפורניה שבארצות הברית. הפארק משתרע על פני שטח של 3,081 קמ"ר. בכל שנה מבקרים ביוסמיטי כ-3.5 מיליון תיירים, ורובם מגיעים לעמק יוסמיטי ששטחו 18 קמ"ר. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1984. יוסמיטי היה נקודת מפתח בהתפתחות הרעיון של פארק לאומי, בעיקר בזכות עבודתם של אנשים כגון ג'ון מיור. יוסמיטי הוא אחד מבתי הגידול הגדולים והרגישים ביותר בסיירה נבדה, ויש בו מגוון גדול של צמחים ובעלי חיים, חלקם נדירים. הפארק מחולק לחמישה אזורי צמחייה עיקריים: יער אלונים עבות, אזור רמה תחתון, אזור רמה עליון, תת-אלפיני ואלפיני. ביוסימיטי גדלים כחמישית ממיני הצמחים הגדלים בקליפורניה. הגאולוגיה של אזור יוסמיטי מאופיינת בסלעי גרניט ושרידי סלעים עתיקים. כחמישה אחוזים משטחי הפארק מכוסים בסלעים מותמרים של סלעי משקע וסלעי יסוד. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
25 במאי 2024 |
תעודות אל-יָהוּדוּ הן קובץ של כ-200 לוחות טין מהמאה השישית והחמישית לפנה"ס, ובהם מידע בלתי אמצעי על חיי גולי ממלכת יהודה בבבל לאחר חורבן בית ראשון. הם כתובים בכתב יתדות, בניב בבלי של השפה האכדית. התעודות עוסקות, רובן ככולן, בסוגיות משפטיות ומִנהליות, כגון תשלום מסים, הלוואות ועסקאות כלכליות. בעשרות תעודות ניכר מוצאם ה"יהודאי" (מתושבי ממלכת יהודה) של הצדדים להסכמים המשפטיים על פי מאפייני שמם. כינויו של האוסף נקרא על שם היישוב המרכזי המוזכר בתעודות אלה, אל-יהודו (בבלית: "עיר יהודה"). התעודה הקדומה ביותר באוסף מתוארכת לשנת 572 לפנה"ס, כ-15 שנה לאחר חורבן בית המקדש, עדיין בתקופת שלטונו של נבוכדנצר השני בבבל. התעודה האחרונה באוסף מתוארכת לשנת 477, תקופת שלטונו של חשיארש הראשון (ככל הנראה אחשוורוש), מלך פרס, כ-60 שנה לאחר תחילת שיבת ציון וכ-20 שנה לפני עליית עזרא הסופר לפחוות יהודה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
26 במאי 2024 |
סבסטיאן מינסטר (20 בינואר 1488, אינגלהיים – 26 במאי 1552, בזל) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה. כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנה, הוא הספר 'קוסמוגרפיה' שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאה ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות ותורגם לחמש שפות. מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, ביניהם מילות הגיון שכתב הרמב"ם ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן, זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
27 במאי 2024 |
דגל מדינת ישראל הוא בעל רקע לבן ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד. דגל עברי זה אומץ בתחילה כדגלה של התנועה הציונית, מיום היווסדה ב-1897, ולאחר קום מדינת ישראל, אומץ על ידה באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948. מעמדו החוקי של הדגל עוגן בחוק הדגל והסמל, ה'תש"ט. חלק ניכר מתושבי המדינה היהודים רואה בדגל את הביטוי הלאומי לעצמאות העם, ואת סמלו. כך, למשל, אחד הביטויים החזותיים החזקים להחלת הריבונות על שטחי המדינה במהלך מלחמת העצמאות היה הנפת דגל הדיו באילת. מוסדות חינוך חרדיים אינם חייבים להניף את הדגל, ואילו מוסדות חינוך ערביים ממלכתיים מניפים אותו פעמים רבות בצורה צנועה יותר מהמקובל במגזר היהודי. במגזר הדרוזי מקובל להניף את דגל ישראל לצד הדגל הדרוזי. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
28 במאי 2024 |
מועדון סיירה הוא ארגון איכות סביבה שורשי בארצות הברית. הוא נוסד ב-28 במאי 1892 בסן פרנסיסקו על ידי חוקר הטבע ואיש שימור הטבע והסביבה הסקוטי ג'ון מיור, שהיה לנשיא הראשון של הארגון. המועדון הוא אחד מארגוני השימור הגדולים ביותר בעולם, ועוסק כיום בשידול של פוליטיקאים לקידום מדיניות ירוקה. בין המטרות שמנסה המועדון לקדם: שימוש באנרגיה מתחדשת, מלחמה בהתחממות העולמית והפסקת השימוש בפחם. המועדון ידוע בכך שהוא תומך בפוליטיקאים הקרובים לדעותיו, ובמקרים רבים מבקשים מועמדים בבחירות המקומיות את תמיכתו במועמדותם. הוא תומך בדרך כלל במועמדים ליברליים בבחירות. למועדון סיירה מעל למיליון חברים בסניפים המפוזרים בכל רחבי ארצות הברית, ומועדון סיירה קנדה מסונף אליו. המועדון מאורגן הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. המועדון מחולק לסניפים גדולים המייצגים שטחים גאוגרפיים גדולים, שבחלקם עשרות אלפי חברים. סניפים אלו מחולקים לקבוצות אזוריות, לקבוצות לנושאים מיוחדים, לוועדות ול"כוחות משימה". בעוד שפעילות רבה מתואמת ברמה המקומית, המועדון הוא ארגון מאוחד. החלטות שהתקבלו ברמה הארצית עדיפות על החלטות מקומיות. בנוסף לפעילות הפוליטית מארגן מועדון סיירה פעילויות נופש בטבע, והיה בעבר הארגון הבולט ביותר בתחום טיפוס הרים וטיפוס מצוקים בארצות הברית. חברי מועדון סיירה היו חלוצים בפיתוח "המערכת העשרונית של יוסמיטי" של טיפוס, והיו אחראים במידה רבה להתפתחות המוקדמת של טיפוס סלעים. חלק ניכר מפעילות זו התרחשה ברכס סיירה נבדה שעל שמו קרוי המועדון. מועדון סיירה אינו קובע תקנים לטיפוס הרים, אך הוא מארגן מדי פעם לחברים קורסים לאזורי טבע בראשיתיים, טיולים, ומבצעי טיפוס הרים.
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||
29 במאי 2024 |
חיל הסְפָר העֵבֶר-ירדני היה יחידת ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילות שיטור) שהיוותה חלק מ"הגדודים הטריטוריאליים" של הצבא הבריטי. היחידה הוקמה על ידי שלטונות המנדט ב-1 באפריל 1926, לאחר פירוקן של שתי יחידות דומות: "הז'נדרמריה הבריטית" ו"המשטרה המעולה". עם הקמתה מנתה היחידה כ-800 לוחמים, והוגדרה כגדוד, אך במהלך שנות קיומה הורחבה והגיעה לסדר גודל של למעלה מ-3,000 לוחמים. סגל הפיקוד הבכיר של היחידה היה בריטי, והלוחמים מן השורה היו ערבים, ומיעוטם (כמה עשרות) יהודים (ראו החיילים היהודים בחיל הספר העבר ירדני). תפקידה העיקרי של היחידה היה שמירת גבולות עבר הירדן, בתקופת המנדט הבריטי, אך היא פעלה גם בארץ ישראל, ובמיוחד בשמירה על גדר הצפון. היחידה פעלה אף במקומות שונים אחרים במזרח התיכון שבהם פעלו כוחות בריטים במלחמת העולם השנייה, כמו למשל בעיראק במהלך מרד רשיד עלי אל-כילאני. כ"גדוד טריטוריאלי" הייתה היחידה מחויבת לשרת בכל מקום שאליו נשלחה, שלא כמו הלגיון הערבי, שנחשב ליחידת ביטחון פנים בעבר הירדן. בפברואר 1948, לאחר קבלת העצמאות של ממלכת ירדן ולקראת יישום תוכנית החלוקה פורקה היחידה. מרבית חייליה עברו אל הלגיון הערבי ונלחמו בשורותיו במלחמת העצמאות. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
30 במאי 2024 |
קינת ניפור היא יצירה ספרותית משומר, המבכה את חורבנה של ניפור, עיר עתיקה במסופוטמיה שהייתה עיר בעלת חשיבות דתית בתרבות השומרית. הקינה מתארת את שיקומה של העיר לאחר החורבן. הקינה שייכת לסוגה ייחודית בספרות השומרית – סוגת הקינות על ערי קודש ומקדשים. קינות אלו מבכות את חורבנן של ערים מרכזיות בשומר עם נפילתה של הממלכה המפוארת, אשר נשלטה על ידי השושלת השלישית של אור בסוף האלף השלישי לפנה"ס. הקינה כתובה בכתב יתדות על לוחות טין, שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור דרום מסופוטמיה. בקינה 323 שורות המחזיקות שנים עשר בתים, הקרויים בשומרית "כירוגו". |
עריכה - תבנית - שיחה | ||
31 במאי 2024 |
מַטֶאוֹ רִיצִ'י (6 באוקטובר 1552, מצ'רטה, מדינת האפיפיור – 11 במאי 1610, בייג'ינג, סין) היה מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי שהצליח להביא את הנצרות הקתולית המודרנית לסין, ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד בסין בסוף המאה ה-16 (תקופת שושלת מינג) שגשגה ובמאה ה-20 הייתה הקהילה הגדולה ביותר ששרדה את מהפכת התרבות בסין. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי קונפוציוס ללטינית, הלינגואה פרנקה של המדע בתקופתו, ושל כתבי אוקלידס לסינית. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ערכים מומלצים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|