בלדווין החמישי, מלך ירושלים

בלדווין החמישי.
Baldwin V of Jerusalem
	בלדווין החמישי, מלך ירושלים
לידה	1177; ירושלים, ממלכת ירושלים
פטירה	1186 (בגיל 9 בערך); עַכּוֹ, ישראל
שם מלא	בלדווין ממונפראטו
מדינה	ממלכת ירושלים
מקום קבורה	ירושלים
	1185–1186
	→ בלדווין הרביעי, מלך ירושלים סיביל, מלכת ירושלים וגי דה ליזיניאן ←

בלדווין הרביעי, מלך ירושלים נפטר ובלדווין החמישי מוכתר כמלך

הכתרת בלדווין החמישי, כתב יד צרפתי מהמאה ה-13

בלדווין החמישי, מלך ירושלים (Baldwin V of Jerusalem, ‏1177 - אוגוסט 1186), היה בנם של גיום ממונפראטו, רוזן יפו ואשקלון (אנ') וסיבילה מלכת ירושלים. דודו, בלדווין הרביעי, מלך ירושלים הכריז עליו כמלך במשותף בשנת 1183, ומשנת 1185 ועד למותו בשנת 1186 הוא מלך תחת פיקוח של ריימונד השלישי, רוזן טריפולי ששימש כעוצר. מותו הביא לפני השטח את המתחים בין חצר המלוכה ואצילי הממלכה בעת שמדינת הצלבנים ניצבה בפני צבא מוסלמי מאוחד וסכנת חורבן.

תולדות חייו

עד להכתרתו

הוא נולד יתום - חודשים מספר לאחר מות אביו, ומיד נקלע למערכה על קשיי הקיום של המלוכה של המדינה הצלבנית שבראשה עמד בלדווין הרביעי, מלך ירושלים שסבל מצרעת, וחסר את היכולת למשול בממלכה אלא באמצעות עוצרים שסביבם התרכזה מפלגת החצר. בו בזמן, נשות בית המלוכה, אמו אגנס מקורטניי ואחותו סיביליה, היו מושכות בחוטים מאחורי הקלעים. במחקר על ממלכת ירושלים מציין ההיסטוריון הבריטי כריסטופר טיירמן (אנ') כי בלדווין הרביעי היה בעיקר שליט בובה, בעוד ענייני ממלכת ירושלים נקבעים על ידי אמו, תומכיה והעוצרים שמונו על ידיהם.^[2] על מנת להבטיח את השלטון גם לאחר מותו הצפוי של בלדווין הרביעי נישאה סיביליה אחותו של המלך לגי דה ליזיניאן בשנת 1180, בהסכמתו של המלך ובתיווך של אמו אגנס מקורטניי. מתוך רצון לשמור על יציבות חוקית בתהליך הירושה של הכתר מול מפלגת האבירים המקומית - מפלגת האבירים בראשותו של ריימונד השלישי מטריפולי, שקידם את האינטרסים של משפחת איבלין והעמיד עצמו לרשות מריה קומננה ובתה, המועמדת אף היא לרשת את הכתר, איזבל.

בספטמבר 1183 נכנס צבא מוסלמי אל תוך שטח ממלכת ירושלים. בלדווין, שמצבו התדרדר ועתה היה עיוור ומרותק למיטתו, העביר את השליטה והפיקוד על הצבא לידי גיסו גי דה ליזיניאן. הצבאות עמדו זה מול זה סמוך למעיין חרוד, עד שהמוסלמים נסוגו לדמשק מבלי שהעזו להיכנס לעימות ישיר עם הצלבנים. טקטיקה צבאית זו של התשה הבאישה את ריחו של גי דה ליזיניאן עד כדי כך, שמשרת העוצר נלקחה מידיו והוחזרה לריימון השלישי, ובלדווין החמישי - בנה בן החמש של סיביל מנישואים קודמים הוכתר כמלך ירושלים ב-20 בנובמבר 1183.^[3] היחסים בין בלדווין הרביעי וגי דה ליזיניאן הגיעו לשפל המדרגה, המלך דרש מהפטריארך הלטיני של ירושלים לבטל את נישואיו של גי לסיביל ובמקביל ערך מתקפה שהייתה בעיקרה טקסית על אשקלון בדרישה כי העיר תמסר לידיו, אך המלך נפטר ממחלתו בשנת 1185 בטרם יצליח להגשים את תוכניתו.

בלדווין החמישי מלך ירושלים

בסוף חודש נובמבר 1183 הוכתר בלדווין החמישי כמלך ירושלים בכנסיית הקבר. לאחר ההכתרה יצאה תהלוכה להר הבית ובליאן מאיבלין נשא את המלך-ילד על ידיו על מנת שתושבי ירושלים יוכלו לחזות במלכם החדש. בהר הבית ערכו הבורגנים של ירושלים סעודת פאר ואירחו את המלך ואצילי החצר.

בלדווין הרביעי כינס אספה של אצילי המדינה בה נקבעו סדרי העוצרות של הממלכה, ריימון השלישי הוכרז כעוצר בשמו של בלדווין החמישי הקטין והאפוטרופסות על הילד נמסרה לידי ז'וסלין דה קורטני, דודו של המלך מצד האם. בעת העוצרות נמסרו מצודות הממלכה לידי המסדרים הצבאיים. באותה אספה נקבע כי במקרה של מות המלך תיקבע ההחלטה על היורש על ידי הכס הקדוש ומלכי אירופה שידונו בזכויות של האחיות הטוענות לכתר סיביל ואיזבל. סידור זה נועד, על פי דברי פרופ' יהושע פראוור, לבלום ולהרחיק את סיביל ובעלה מכס המלוכה.^[4]

בשנת 1184 יצא צבא מוסלמי גדול ממדים מכל רחבי האימפריה האיובית החדשה לכבוש את מבצר כרכ. צבא צלבני פרץ את המצור והכריח את המוסלמים לסגת - שוב - תוך שהם זורעים הרס בשומרון, המאמץ המוסלמי הסתיים בבושה ושני הצדדים שהגיעו לאפיסת כוחות. עם מות המלך בלדווין הרביעי הוסכם בשנת 1185 על שביתת נשק לתקופה של 4 שנים.

בשנת 1186 נפטר לפתע בלדווין החמישי בגיל תשע בלבד ונקבר בכנסיית הקבר.

מאבקי הכוח לאחר מותו

מותו של בלדווין החמישי עורר לפעולה את מפלגת חצר המלוכה, שניצלה את מעמדה החוקי של סיביל כיורשת חוקית לכתר על מנת לקדם את בעלה גי דה ליזיניאן כטוען לכתר. מול עמד ריימון השלישי שכינס מועצת אצילים בשכם והציע להכתיר את איזבל בתה של מריה קומננה ובעלה אונפרוא הרביעי כשליטים של ממלכת ירושלים. מפלגת החצר נותרה חופשית לפעול בירושלים, אליה הגיעו גי וסיביל ממקום גלותם באשקלון, במקביל פעלו אצילי החצר במהירות ותפסו את השלטון בערים המרכזיות של הממלכה והכף הוכרעה סופית משנצטרף לשורות ז'ראר דה רידפור (אנ'), מפקד המסדר הטמפלרי ואויב אישי של ריימון השלישי. בשלב זה לא ניתן היה לעצור את המומנטום של מהפכת הבזק וב-20 ביולי 1186 הוכתרו גי וסיביל בכנסיית הקבר במהלך שקבע דה פקטו את זהות מלך ירושלים. ריימון מטריפולי, שחשש לחייו, הסתגר בטבריה, בעוד מפלגת האצילים המקומית מתפוררת וראשיה נשבעים אמונים למלך החדש, תחת לחץ הנסיבות ומחשש (מבוסס) כי גי דה ליזיניאן יפעל לנשל אותו בכוח ממעמדו ונכסיו, כרת ריימון השלישי ברית והסכם שביתת נשק נפרד עם צלאח א-דין ובכך הכתים עצמו לעולמים כבוגד.^[5]

ראו גם

היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת

יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל, ובתרגומו לצרפתית זכה בפרס האקדמיה הצרפתית
יהושע פראוור, הצלבנים – דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

Zehava Jacoby, "The Tomb of Baldwin V, King of Jerusalem (1185-1186) and the Workshop of the Temple Area", Gesta 18 (2), 1979, pp. 3–14
Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades Harvard University Press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בלדווין החמישי, מלך ירושלים בוויקישיתוף

בלדווין החמישי, מלך ירושלים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ זהבה יעקבי, "קברו של באלדווין החמישי, מלך ירושלים (1185–1186), ובית המלאכה של אזור הר-הבית", הצלבנים בממלכתם, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז–1987, עמ' 189–205
^ Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006, p. 211
^ Bernard Hamilton, The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem, Cambridge University Press, 2005, p. 189
^ יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא"י, מוסד ביאליק, 1963, כרך א', עמ' 517
^ Bernard Hamilton, The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem, Cambridge University Press, 2005, p. 194

הקודם: בלדווין הרביעי	מלך ממלכת ירושלים 1185-1186	הבא: גי דה ליזיניאן

[1] זהבה יעקבי, "קברו של באלדווין החמישי, מלך ירושלים (1185–1186), ובית המלאכה של אזור הר-הבית", הצלבנים בממלכתם, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז–1987, עמ' 189–205

[2] Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006, p. 211

[3] Bernard Hamilton, The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem, Cambridge University Press, 2005, p. 189

[4] יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא"י, מוסד ביאליק, 1963, כרך א', עמ' 517

[5] Bernard Hamilton, The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem, Cambridge University Press, 2005, p. 194

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]