בלדווין הראשון, מלך ירושלים

בלדווין הראשון, מלך ירושלים
Baudouin Ier de Jérusalem

הכתרתו של בלדווין הראשון. תמונה מתוך הספר "ההיסטוריה שמעבר לים" (Histoire d'Outremer) של ההיסטוריון ויליאם מצור, המאה ה-13
הכתרתו של בלדווין הראשון. תמונה מתוך הספר "ההיסטוריה שמעבר לים" (Histoire d'Outremer) של ההיסטוריון ויליאם מצור, המאה ה-13
לידה	1058 דוכסות לורן התחתית
פטירה	1118 (בגיל 60 בערך) חצי האי סיני
שם מלא	בלדווין בויון
מדינה	ממלכת ירושלים
מקום קבורה	כנסיית הקבר, ירושלים
בת זוג	גודהילד מטונאי ארדה מארמניה אדלהיד דל וסטו
מלך ממלכת ירושלים 1100–1118 (כ־18 שנים) → גוטפריד מבויון בלדווין השני, מלך ירושלים ←

בלדווין מבולון נכנס לאדסה, כתב יד מהמאה ה-14

בלדווין מבולון, נכנס לאדסה. ציור מהמאה ה-19

בלדווין הראשון, בציור מהמאה ה-19

בלדווין הראשון מלך ירושלים או בלדווין מבולון, (בצרפתית: בודואן, Baudouin, בגרמנית: בלדואין, Balduin, באנגלית: בלדווין, Baldwin) נולד בסמוך לשנת 1060 ונפטר ב-2 באפריל 1118; היה אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון. מייסד רוזנות אדסה. שליטה השני והראשון לשאת בתואר מלך של ממלכת ירושלים בין השנים 1100–1118. הוא היה אחיו של שליטה הראשון של הממלכה, גוטפריד מבויון.

חייו

ילדות והשנים הראשונות

בלדווין היה בנם של אוסטס השני רוזן בולון ושל אידה, בתו של גוטפריד השלישי דוכס לותרינגיה (לורן) התחתית. הוריו של גוטפריד היו נצר למשפחות אצולה מאזור ארצות השפלה (בלגיה והולנד של ימינו). בהיותו בן זקונים יועד בלדווין מילדות לשמש כנער כנסייה ולאחר מכן ככומר, אולם הוא וויתר על השירות הדתי בסביבות שנת 1080. לאחר שפרש ממשרת הכומר עבר בלדווין להתגורר בחבל נורמנדי שבצרפת, שם פגש את אשתו גודהילדה, בת למשפחת אצילים אנגלית. לאחר נישואיו עבר בלדווין למחוז לורן וקיבל את השליטה על חבל ורדון שהיה קודם לכן תחת שליטתו של גוטפריד אחיו.

מסע הצלב הראשון

ערך מורחב – מסע הצלב הראשון

בשנת 1096 הוזמן בלדווין על ידי גוטפריד אחיו להצטרף אליו למסע הצלב המתוכנן. בלדווין מכר את מרבית רכושו לכנסייה המקומית, הצטייד לקראת המסע, לקח את אשתו והצטרף אל אחיו. מסע הצלב הראשון היה למעשה מסעם השני של האירופים לכיוון ארץ ישראל. המסע המוקדם נערך על ידי פשוטי העם וזרע הרס וחורבן בדרכם של הצלבנים עד לעצירתו של המסע באסיה הקטנה. כאשר עברו בלדווין ואחיו בשטח ממלכת הונגריה, דרש מלך הונגריה בן ערובה מקרב הצלבנים כדי להבטיח את השקט ולשלול אפשרות של התפרעויות כפי שקרו במסע הצלב העממי. אחיו של בלדווין העניקו אותו למלך כבן ערובה וקיבלו אותו חזרה רק כשעזבו יחד עם כל אנשיהם את שטח הממלכה.

בהגיעם לשטחה של האימפריה הביזנטית החלו כוחות הצלבנים מתעמתים עם התושבים היוונים של מזרח האימפריה, שחוו את נחת זרועם של האיכרים במסע הצלב הקודם ולא חפצו בחוויה נוספת מסוג זה. באחד הסכסוכים הצבאים שניטשו סביב סוגיית מעבר הצלבנים בשטח הביזנטי פלש בלדווין בראש כח צבאי לעיר קונסטנטינופול. עם כניסתו לעיר החלו חייליו של בלדווין לבזוז ולהרוס מכל הבא לידם, מצב שחייב את הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון לספק לצלבנים הנזעמים בן ערובה כדי לשמור על השקט והשלום. בן הערובה היה בנו של הקיסר יוחנן (לימים הקיסר יוחנן השני) והוא הופקד בידיו של בלדווין.

מסעם המשותף של בלדווין ואחיו הגיע לקיצו בקרבת העיר הראקליה שבאסיה הקטנה, שם פנו בלדווין ואנשיו מזרחה ונפרדו מעיקר הכח הצלבני שהמשיך דרומה לכיוון ירושלים. בלדווין, יחד עם חברו טנקרד שחיפש לעצמו נחלה קלה לכיבוש, צעד לעבר מחוז קיליקיה, שם חלתה אשתו גודהילדה ונפטרה כעבור זמן קצר. בחודש ספטמבר 1097 התעורר סכסוך בין בלדווין וטנקרד, סכסוך שהסתיים בכיבוש אחוזתו של טנקרד בטאורוס על ידי בלדווין בעזרתם הנאמנה של שודדי ים מבולוניה. כיבוש האחוזה לא הביא לסופו המוחלט של הסכסוך בין השניים וצבאותיהם המשיכו להתנגש מפעם לפעם אולם מעולם לא להילחם מלחמות של ממש.

בשלב מסוים נטש טנקרד את המערכה והצטרף לדודו בוהמון הראשון בנסיכות אנטיוכיה, ואילו בלדווין קיבל הזמנה להתמנות לשליט בארמניה. הוא יצא לדרכו אל מעבר לנהר הפרת והתיישב בעיר טורבסל (טילבסאר שבטורקיה של ימינו).

בלדווין רוזן אדסה

לאחר שהתיישב בארמניה קיבל בלדווין הזמנה נוספת, הפעם מטורוס, שליט העיר אדסה. בלדווין הגיע לאדסה ושכנע את טורוס לאמצו כבן ולמנותו ליורשו החוקי לאחר מותו. טורוס אכן עשה כן, אולם חודשים ספורים לאחר האימוץ הוא נרצח בידי מתנקשים אלמוניים. לא ידוע האם ידו של בלדווין הייתה ברצח, אולם על כל פנים הוא התמנה לרוזן הראשון של אדסה, מייסד בכך את ראשונת המדינות הצלבניות.

בלדווין נשא לאישה את ארדה, בתו של טורוס, ונשא בתואר הלא רשמי של שגריר הצלבנים בארמניה. בשנתיים הראשונות לשלטונו פעל בולדווין להרחבת גבולות הרוזנות, בעיקר על חשבון המוסלמים הסלג'וקים ששכנו ממזרח לה. בינות כיבושיו הוא נלחם בניסיונות להדחתו מצד נתיניו הארמנים, וכן הגיש עזרה לצבא הצלבנים בעת המצור הצלבני על אנטיוכיה, על אף שהוא לא יצא בעצמו לעיר אלא רק שלח תגבורת לצרים.

לאחר שנות השלטון הראשונות באדסה ביסס בלדווין את מעמדו בצורה מספקת כדי לצאת ולהילחם מלחמות קודש במוסלמים, בניגוד למלחמות אותן ניהל עד לתקופה זו אשר מטרתן העיקרית הייתה סיפוח מירב השטחים לרוזנות. לקראת סוף שנת 1099 יצא בלדווין לביקור אצל אחיו גוטפריד בירושלים, שם הוא דחה את הצעת אחיו להישאר בארץ ישראל ולקבל נחלה משל עצמו. הוא שב לאדסה בשנת 1100 והמשיך למשול ברוזנות עד למותו בירושלים של אחיו.

בלדווין מלך ירושלים

לאחר מותו של גוטפריד ביולי שנת 1100, הוזמן בלדווין על ידי האצילים שתמכו במיסוד ממלכה חילונית בירושלים לרשת את מקומו. הוא העביר את השליטה באדסה לידי בן דודו בלדווין מבורק ויצא לדרכו דרומה. בדרך לירושלים נתקל בלדווין במארב שהציב לו סולטאן דמשק דוקאק בקרבת ביירות. מהקרב שהתפתח במקום יצא בלדווין כשידו על העליונה, והוא המשיך לכיוון ירושלים, אליה הגיע לבסוף בחודש נובמבר.

בהגיעו לירושלים נתקל בלדווין בהתנגדות מצד יריבו הוותיק טנקרד, נסיך הגליל, שחבר לפטריארך של העיר, דגובר מפיזה, כדי להדיח את בלדווין ולהקים בירושלים ממלכה דתית. בלדווין העדיף שלא להתעמת עם טנקרד ועמיתיו, ובמקום להישאר בירושלים יצא מיד למסע כיבושים במצרים, מסע ממנו הוא שב רק בסוף חודש דצמבר. הפטריארך סירב להכתיר את בלדווין בירושלים, מפאת חילוניותה של העיר, ולכן, בחג המולד של שנת 1100, בטקס שנערך בכנסיית המולד בבית לחם, הוכתר בלדווין למלכה הראשון של ממלכת ירושלים על ידי הפטריארך בעצמו, שויתר בינתיים על ההתנגדות לממלכה החילונית.

המאבק בין בלדווין לראש הכנסייה המקומית בירושלים לא תם עם ההכתרה. באביב 1101 התגלע ויכוח בין השנים לגבי גודל התרומה אותה צריכה הפטריארכיה להרים לטובת הממלכה, מגינת הגביע הקדוש. בלדווין גרם להשעייתו של הפטריארך הסרבן מתפקידו על ידי צו אפיפיורי, ושנה לאחר מכן גרם לסילוקו המלא מהתפקיד.

הרחבת הממלכה

בשנת 1101 יצא בלדווין למספר מסעות להרחבת השטח של ממלכתו החדשה. הוא כבש את ארסוף וקיסריה בעזרתו של הצי של עיר המדינה האיטלקית ג'נובה, ובתמורה לעזרה נתן לגנואזים את הזכות להקמת רובע מסחרי בכל אחת מהערים שנכבשו, כמו גם מיסוד ארכיבישופות גנואזית בקיסריה. בחודש ספטמבר הביס בלדווין את הכוחות המצריים בקרב רמלה הראשון. אולם זמן קצר לאחר תחילת הקרב הגיעו שמועות לירושלים כי הצבא הצלבני הובס ובלדווין עצמו נהרג תוך כדי הלחימה. טנקרד, יריבו של בלדווין החל מבצע הכנות לקראת מינויו כעוצר בממלכה, אולם זמן קצר לאחר מכן שב בלדווין לירושלים והזים את השמועות אודות מותו.

בשנת 1102 ערך בלדווין קרב נוסף מול המצרים ברמלה, קרב בו ניצחו המצרים אשר השמידו את מרבית צבאו של בלדווין והרגו רבים מאציליו. בלדווין עצמו ברח על גבי סוסתו גאזאלה לארסוף. מאחר שכל צבאו אבד לו, והמצרים היו קרובים למקום מחבואו, העדיף בלדווין שלא להסתכן ביציאה מהחומות הבטוחות של ארסוף, ובמקום זאת, הוא הושט בידי שודד ים אנגלי על גבי דוברה ליפו ומשם יצא בחשאי לירושלים. המצרים גילו את מזימתו של בלדווין, וטמנו לו מארב, בלדווין אמנם נפל בפח שנטמן לו, אך הצליח, בעזרת קומץ מאנשיו, לגבור על המצרים ולשוב לירושלים.

בשנת 1103 הטיל בלדווין מצור על העיר עכו, מצור שלא צלח כיוון שהעיר זכתה לאספקה דרך הים, מידי הצי המצרי. באותה שנה, פדה בלדווין את הכופר של בוהמונד הראשון נסיך אנטיוכיה, שישב בכלא הטורקי. בוהמונד לא היה אהוב על בלדווין, אך היה עדיף עליו בהרבה על פני טנקרד, ששימש כעוצר באנטיוכיה בזמן כלאו של הנסיך. בשנה שלאחר מכן שב בלדווין לנסות לכבוש את עכו, כשהפעם הוא נוחל הצלחה בעזרתם החוזרת של אנשי ג'נובה.

בשנת 1105 נערך קרב מוצלח נוסף מול המצרים ברמלה. בשנת 1109 שימש בלדווין כבורר בקרב מועצת האצילים הצלבנים שצרו על העיר טריפולי (בלבנון של ימינו), והכריח את טנקרד למשוך את דרישתו להתמנות לרוזן העיר כאשר זו תיפול בידי הצלבנים. עם נפילת חומות העיר הוקמה במקום רוזנות טריפולי שראשיה הכירו תודה לבלדווין על שבחר בהם כרוזנים.

בשנת 1110 נכבשה ביירות בשיתוף פעולה שלישי של בלדווין והצי הגנואזי. לאחר כיבוש העיר יצא בלדווין צפונה לאדסה כדי לעזור לשליטיה הצלבנים בעמידתם מול המצור שהטיל עליהם מאוודוד שליט מוצול.

בשובו מאדסה כבש בלדווין את צידון בעזרתו של זיגורד הראשון מלך נורווגיה. הוא עזר לטנקרד לכבוש לעצמו נחלה בצפונה של סוריה, אולם נכשל בכיבוש העיר צור. בשנת 1113 עמד בלדווין בראש צבאו בפני פלישה נרחבת של שליטי מוצול ודמשק. ממלכת ירושלים עמדה בפני קריסה, ורק חיל משלוח שהגיע מאנטיוכיה יחד עם עולי רגל מאירופה הכריע את המצב לטובת בלדווין ואנשיו.

לאחר שוך הקרבות נשא בלדווין לאישה את אדלזיה דל ואסטו , וזאת לאחר שבשנת 1108 נטש את אשתו הארמנית בטענה כי היא לא שמרה לו אמונים, אולם שמועה שעשתה לה כנפיים בממלכה גרסה שנטישת אשתו באה לאחר שהאחרונה נאנסה בעת מסעה מעיר הולדתה לירושלים על ידי שודדי ים. מקובל להניח כי נישואיו של בלדווין לבת אצולה ארמנית הפסיקו לשרת את מטרותיו הפוליטיות עקב הריחוק בין ממלכתו לארמניה והחוסר בצורך בנשיאת חן בעיני נתינים ארמנים עקב כך שבירושלים של אותה התקופה לא היו כלל תושבים ארמנים.

בהסכם נישואיו החדש של בלדווין נחתם כי במקרה שהוא ואשתו החדשה יהיו חשוכי ילדים, ימונה רוג'ר מסיציליה, בנה של אדלזיה מנישואיה הראשונים, כיורש הרשמי למלך. מבחינה טכנית היו נישואיו השלישיים של בלדווין בגדר נישואים ביגמיים, וזאת מכיוון שאשתו הקודמת ארדה המשיכה לחיות במנזר בירושלים לאחר גירושה מחצר המלכות. עניין זה המשיך לעמוד בעוכרו של בלדווין למשך כל ימיו.

בשנת 1115 ערך בלדווין מסע כיבושים באזור עבר הירדן ובנה את מבצר מונראל. הוא הזמין את התושבים הנוצרים שבאזור לעבור לירושלים וזאת כדי להגדיל את אוכלוסיית עירו, שמרביתה נטבחה בעת מסע הצלב הראשון. בשנת 1117 הוא הקים את טירת סקנדליון בקרבת צור שהייתה עדיין תחת שליטה מוסלמית.

מותו של בלדווין

מותו של בלדווין הראשון, תחריט של גוסטב דורה מהמאה ה-19

הלווית בלדווין הראשון, ציור צרפתי מהמאה ה-15

קבורתו של בלדווין הראשון

בשנת 1117 נפל בלדווין למשכב. הוא היה משוכנע כי מחלתו היא עונש משמיים על חטא נישואיו הביגמיים לאדליזה, ובניסיון לרצות את האל שלח את אשתו מעל פניו חזרה לסיציליה למורת רוחה הרבה. לאחר מכן שב לבריאותו. בשנת 1118 הוא ניהל מסע כיבושים נוסף לדרום ממלכתו, והגיע עד לעיר פאראמה שבדלתת נהר הנילוס (לאחר התייבשות הזרוע הפלוסית של הנילוס, נמצאים שרידי העיר בצפון סיני). שם חלה שוב. לפי ההיסטוריון מתעד מסע הצלב הראשון פולקו משארטר: "אז הלך הוא יום אחד על גדת הנהר אותו מכנים היוונים "נילוס" והעברים "גיחון", בקרבת העיר, ונהנה מקרבתם של חבריו. אביריו השתמשו ברומחיהם ללכידת דגים ואת השלל השיבו עימם אל מחנהם שם אכלו אותו בתיאבון רב. אז חש המלך בקרביו ייסורים עזים מפציעת עבר, והוא נחלש עד מאוד." ההיסטוריון בן המאה ה-17 תומאס פולר תיאר את המקרה בצורה תמציתית יותר: "הוא תפס דגים רבים, כמו גם את מותו באכילתם". בלדווין החולה הובהל חזרה לירושלים אך נפטר בדרכו לשם בכפר אל עריש ב-2 באפריל 1118.

לאחר מותו הוצעה ממלכתו של בלדווין לאחיו אוסטס השלישי , אולם הוא סירב לקבלה מאחר שהדבר היה כרוך בעקירה מביתו שבבולון ועריכת מסע מסוכן עד מאוד עד לירושלים. תחתיו הומלך בן דודו של בלדווין, רוזן אדסה בלדווין מבורק שקיבל את התואר "בלדווין השני מלך ירושלים".

במאה ה-16 תועדה מצבת קברו של בלדווין הראשון בכנסיית הקבר. על המצבה נכתב: "המלך בלדווין כיהודה המקבי / תקוות המולדת, עוז הכנסייה, וכבוד השְניים / אשר פחדו והביאו לו מס / קידר, מצרים, דן ודמשק רוצחת אדם / מה רב הכאב שהוא סגור בקבר כה קטן".

מורשתו וחייו הפרטיים

ספרו של פולקו משארטר "ההיסטוריה של ירושלים" (Historia Hierosolymitana) מהווה את מקור המידע האמין ביותר אודות תקופת שלטונו של בלדווין הראשון.

פולקו תיאר את בלדווין כממשיך דרכו של יהושע בן נון, "יד ימינו של עמו, ואימת יריביו". ההיסטוריון ויליאם מצור תיאר אותו כממשיך דרכו של המלך שאול. ויליאם, שלא הכיר את בלדווין אישית כפי שהכירו פולקו, השאיר תיאור מדויק למדי של דמותו של בלדווין:

"נאמר עליו כי הוא היה גבוה עד מאוד, תמיר בהרבה מאחיו. גון פניו בהיר ושערות ראשו וזקנו העבות חומות וכהות. אפו היה נשרי ומעוקם ושפתו העליונה נדמתה כמקובעת למקומה. לסתו התחתונה נסוגה מעט, אולם לא בצורה כזו שהדבר יחשב לפגם. הוא בורך באומץ רב והיה בעל הופעה ודיבור חמורי סבר. הוא היה תמיד עטור באדרת שכיסתה את כתפיו. [הוא] לא היה כבד גוף אך גם לא צנום יתר על המידה כי אם בעל מידת גוף ממוצעת. מומחה בשימוש בנשק וקל תנועה ברוכבו על גב סוסתו, הוא היה פעיל ושקדן בכל נושא אליו הוא נדרש".

לאחר נישואיו בשלישית נפוצה שמועה כי בלדווין הוא הומוסקסואל, וזאת כיוון שלא הביא ילדים לעולם.

ימת ברדוויל שבחצי האי סיני קרויה על שמו (ברדוויל היה הכינוי בו כינו אותו דוברי הערבית) מאחר שלפי האגדה שם נפח את נשמתו בדרכו ממצרים חזרה לירושלים.

ראו גם

• היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת

• יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

• Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
• Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בלדווין הראשון, מלך ירושלים בוויקישיתוף

• בלדווין הראשון, מלך ירושלים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: גוטפריד מבויון

מלכי ירושלים 1100–1118

הבא: בלדווין השני