השואה בקולנוע

בקולנוע, הוצגה השואה, הרקע לה והאירועים הקשורים בה, בסרטים הנכללים תחת סוגות קולנועיות שונות: סרטים תיעודיים, קומדיות טראגיות, וכן דרמות על השואה, שהפכו לנפוצות מאמצע שנות התשעים בעקבות דרמת השואה המצליחה רשימת שינדלר (1993).^[1]

היסטוריה

עוד טרם סיום המלחמה הופיעו סרטים שהתמודדו עם פשעי המלחמה בתקופת השלטון הנאצי. הסרט הראשון שהציג את אירועי השואה, היה סרטו של צ'רלי צ'פלין, הדיקטטור הגדול. הסרט לא התמקד במיוחד בשואה, אך הציג במידה רבה את חיי היהודים בגטו בדיוני. סרט התעודה הראשון שהציג ללא כחל וסרק תמונות מהזוועות שהתרחשו במחנות הללו, "מחנה ההשמדה מיידאנק – בית הקברות של אירופה", בוים על ידי במאי הקולנוע הפולני-יהודי אלכסנדר פורד והוצג לראשונה בנובמבר 1944.^[2]^[3] הצוות של פורד, שעמד בראש יחידת הסרטה בצבא הפולני, צילם את מחנה מיידאנק ביום הגעת הצבא האדום למחנה ב-24 ביולי 1944 וביום שלמחרת.

בשנת 1945 יצרו באד שולברג ואחיו סטיוארט את הסרט "מחנות הריכוז הנאציים", שהתבסס על צילומי הצבא האמריקאי של המחנות. הוא הוקרן במהלך משפטי נירנברג, ושולב לאחר מכן בסרטם "נירנברג והלקח שלו" (Nürnberg und seine Lehre) שהוקרן בגרמניה בסוף שנות ה-40.^[4] כדי לא לפגוע בתוכנית מרשל נגנז הסרט ולא הוקרן בארצות הברית עד לשנת 2010, אז הוקרנה לראשונה בארצות הברית ובישראל גרסה אנגלית משוחזרת של הסרט בשם "נירנברג: שעור להיום".^[5]

באותה שנה נוצר הסרט התיעודי הבריטי "זיכרון המחנה" בבימויו של סטיוארט מקאליסטר, שכלל תמונות ממחנה הריכוז ברגן-בלזן שצולמו בידי צלמי הצבא הבריטי מיד עם שחרורו, כמו גם צילומי הצבא האדום ממחנות אחרים. הסרט הוכן בשיתוף פעולה בין הבריטים והאמריקאים ונערך בידי הבמאי אלפרד היצ'קוק מטעם הצבא האמריקאי, שמרוב זעזוע מהמראות שנגלו לעיניו הפסיק את עבודתו על הסרט במשך שבוע. אולם הסרט מעולם לא הושלם על ידי יוצריו המקוריים, בין היתר בשל התנגדות פקידים בריטיים להצגת "סרטי זוועות" כדי למנוע פגיעה במורל אזרחי גרמניה המשתקמת, וכן לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין האמריקאים לבריטים. קטעים ממנו ומצילומי המחנות הופיעו לבסוף בסרטים אחרים, בהם הסרט התיעודי הקצר "טחנות המוות" שיצר הבמאי בילי ויילדר עבור הצבא האמריקאי. "טחנות המוות" הוקרן בשנת 1945 ביומני קולנוע בשטחי הכיבוש של ארצות הברית בגרמניה, והתמקד בהצגה תעמולתית ופומפוזית של התמונות על מנת להמחיש לגרמנים את הרוע הנאצי,^[6] זאת בניגוד לסרט הבריטי שהציג תיעוד שיטתי מתוחכם ומעורר חשיבה על האנושות בכללה. גרסה סופית מלאה של הסרט "זיכרון המחנה" הוקרנה רק ב-2015, אך קטעים ממנו שהופיעו לאורך השנים בסרטים תיעודיים הפכו לדימויים המשפיעים ביותר של השואה, בהן התמונות שהציגו בולדוזרים דוחפים את המתים לתוך קברים.^[7]^[8]

לצד יומני החדשות הללו בעלי התפוצה המוגבלת, הופיעו במהלך סוף שנות ה-40 ושנות החמישים גם סרטי קולנוע שהעלו לדיון ציבורי את נושא ההשמדה במחנות הריכוז. בשנת 1948 הוקרנו הסרטים "מוריטורי" (Morituri) מאת אויגן יורק וארוכה היא הדרך בהשתתפות ישראל בקר שגם כתב את התסריט. שנים אחדות לאחר מכן יצא הסרט לילה וערפל של אלן רנה שהציג קטעים מהסרט "זיכרון המחנות". היומנים והסרטים הראשונים הללו התעלמו לחלוטין מזהות הקרבנות ומגורל היהודים בשואה.^[9] יוצא דופן היה הסרט המכה ה-81 (1974) מאת הבמאי הישראלי חיים גורי שהתמקד גם בעדויות הניצולים במשפט אייכמן.

עיבוד נרחב של אירועי ההשמדה למסך הקולנוע החל רק בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. בארצות הברית, זכתה המיני סדרה "שואה: סיפורה של משפחת וייס" משנת 1978 לתשומת לב מיוחדת. הסדרה הציגה את סיפורה של משפחת ווייס הבדיונית, והובילה לשיח נרחב אודות השואה לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות דוברות גרמנית רבות. האפוס התיעודי המודרני של קלוד לנצמן, שואה, שהיווה נקודת מפנה בייצוג של סיפורי ניצולי השואה בקולנוע, עורר תהודה רבה עם יציאתו בשנת 1985, והכניס לראשונה את המונח שואה לשימוש בשפה הגרמנית. לבסוף, בשנת 1993 זכה הסרט העלילתי רשימת שינדלר של סטיבן ספילברג להצלחה מסחרית ולשבחי הביקורת.

דרמה

עלילה של סרט דרמה על השואה מבוססת על אירועים כלליים אמיתיים, שלגביהם יש לקהל הצופים ידע כללי. התסריט מבוסס בדרך כלל על ספר שפורסם בעבר, כמו הסרט "הפסנתרן", המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את תקופת השואה בוורשה, או הסרט "הבריחה מסוביבור", המבוסס על אירועי המרד במחנה ההשמדה סוביבור.

ביקורת

בחירת השואה כנושא לסרט דרמה היה מאז ומתמיד נושא לדיון ציבורי. בין היתר נטען, בעיקר בפי ניצולי השואה, כי לא ניתן להסריט באופן ראוי נושא טעון שכזה, וכי עצם הנחת היסוד שמדיום שטחי כמו קולנוע מסוגל לייצג את המציאות ואת אימי השואה באופן מהימן מוטל בספק. הזוועות של החיים בגטו או במחנות הריכוז עשויות לקבל מימד בנלי כאשר הן מוצגות בסרט עלילתי, בפרט כשהן מוצגות דרך שפתם ותרבותם של הפושעים מבצעי הזוועות. כמו כן נטען שעל אף שדרמטיזציה אף פעם אינה עולה בקנה אחד עם הצגה מדויקת של אמת היסטורית, הרי שנושא השואה פגיע במיוחד, וכי הדבר עלול לשרת תנועות רדיקליות או נאו-נאציות, היות שאם זוכרים דבר מה רק כי הוא קיים בסרט ורק מפני שהוא מתואר בו, הרי שניתן להקהות זיכרון זה או אף להכחישו באופן דומה באמצעות סרט אחר.^[10]

סוגות נוספות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. NoCategory.

לרוב, סרטי השואה מציגים את חיי היהודים בתקופת השואה ומתרחשים בגטו או במחנה כלשהו. אולם, יש גם סרטים המציגים התרחשויות מתקופת השואה ואינם מראים את מה שקורה ליהודים, כמו הסרט "אמן", שמגולל את סיפורו של קצין אס אס שמתנגד למעשי הרצח של הנאצים ופועל להפסקת השמדתם של יהודי אירופה. הסרט מתרחש בתקופת השואה וקשור להשמדת יהודי אירופה, אך אינו מתרחש בגטו או במחנה כלשהו ואינו מציג אף דמות יהודית משמעותית, אלא רק התרחשויות המתנהלות סביב ההשמדה עצמה. דוגמה נוספת היא הסרט גבעת אלף הילדים המספר את סיפורם של ילדים שהוסתרו בכפר הצרפתי לה שמבון-סור-ליניון אך אינו מספר מה עלה בגורל הילדים שנתפסו.

סרטים (מבחר)

דרמה

הזר, ארצות הברית (1946)
השלב האחרון, פולין, 1948
ארוכה היא הדרך, גרמניה, 1948
מוריטורי, גרמניה 1948
יומנה של אנה פרנק, ארצות הברית 1959
המשכונאי, ארצות הברית 1965
יעקב השקרן, מזרח גרמניה 1974, בבימויו של פרנק בייר, מבוסס על רומן מאת יורק בקר (עיבוד נוסף יצא בשנת 1999, בבימויו של פיטר קסוביץ)
שואה: סיפורה של משפחת וייס, ארצות הברית 1978
תזמורת על תנאי, ארצות הברית, 1980
בחירתה של סופי, ארצות הברית 1982
הבריחה מסוביבור, 1987
להתראות ילדים, צרפת 1987
חברות בווינה, ארצות הברית 1988
אירופה אירופה, גרמניה 1989
ילדה רעה, גרמניה 1990
רשימת שינדלר, ארצות הברית 1993
האי ברחוב הציפורים, דנמרק בריטניה גרמניה, 1997
עקומים, בריטניה יפן, 1997
החיים יפים, איטליה 1997
רכבת החיים, 1998
חשבון השטן, ארצות הברית, 1999
אנה פרנק - הסיפור במלואו, ארצות הברית 2001
האזור האפור, ארצות הברית 2001
הפתרון הסופי, ארצות הברית 2001
מר בטיניול, צרפת 2002
אמן, ארצות הברית 2002, בבימויו של קונסטנטין קוסטה-גבראס
רחוב השושנים, גרמניה 2003, בבימויה של מרגרט פון טרוטה
הפסנתרן, גרמניה/פולין 2002, בבימויו של רומן פולנסקי
היום התשיעי (Der neunte Tag‏), גרמניה 2004
ללא גורל, הונגריה/גרמניה/בריטניה 2005
הרכבת האחרונה לאושוויץ, גרמניה, 2006
ספר שחור, הולנד 2006
"לא כולם היו רוצחים" (סרט טלוויזיה), גרמניה 2006
הזייפנים, אוסטריה 2007
אלוהים על דוכן הנאשמים, בריטניה, 2008
הנער בפיג'מת הפסים, ארצות הברית 2008
התנגדות, ארצות הברית 2008
ממזרים חסרי כבוד, ארצות הברית 2009
ליבה האמיץ של אירנה סנדלר, ארצות הברית פולין קנדה, 2009
המפתח של שרה, צרפת 2010
בתוך הערפל, רוסיה, 2012
פרז הצעיר, צרפת, 2013
מבוך השקרים, גרמניה, 2014
הבן של שאול, הונגריה 2015
אני זוכר, קנדה גרמניה 2015
הכחשה, בריטניה ארצות הברית, 2016
העדות, ישראל אוסטריה, 2017
סוביבור, רוסיה 2018
המלחמה של אנה, רוסיה 2018
הצלם של מטהאוזן, ארצות הברית, 2018

תיעוד

זיכרון המחנה, בריטניה ארצות הברית, 1945
טחנות המוות, ארצות הברית, 1945
לילה וערפל, צרפת, 1956
שואה, צרפת 1985
שחור לבן זה צבעוני, ישראל צ'כיה 1995
רשימת אהבה, ישראל 2000
החייל האלמוני, גרמניה 2006
המסע של ילדי טהראן, ישראל 2007
שתיקת הארכיון, ישראל גרמניה 2010
ירד הלילה, ישראל בריטניה, 2014
ונזכור את כולם?, ישראל, 2017
מייד אין אושוויץ: הנשים של בלוק 10, ישראל גרמניה, 2019
Through the Eye of the Needle: The Art of Esther Nisenthal Krinitz, סרט דוקומנטרי באתר יוטיוב - על חייה של אסתר ניזנטל קריניץ

הנפשה

הגפרור השביעי, אוסטרליה, 1982
צ'יקה, הכלבה בגטו, גרמניה, 2016
הכוכב של אנדרה וטאטי, איטליה, 2018
איפה אנה פרנק, בלגיה הולנד ישראל צרפת לוקסמבורג, 2021

לקריאה נוספת

עדות דמיונית: הוליווד והשואה. סרט תיעודי מאת דניאל אנקר. ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, פינלנד, 2004, צבע + ש/ל, 92 דקות
נורית גרץ, מקהלה אחרת : ניצולי שואה, זרים ואחרים בקולנוע ובספרות הישראליים, עם עובד, 2004.
חיים בראשית, שלמה זנד, משה צימרמן, קולנוע וזיכרון: יחסים מסוכנים?, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2004
ליאת שטייר-לבני, שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009.

A. Insdorf, Indelible Shadows. Film and the Holocaust, New York 1983.
I. Avisar, Screening the Holocaust. Cinemas Images of the Unimaginable, Bloomington, 1988.
Liat Steir-Livny, Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel, Syracuse: Syracuse University Press, 2019.