ביאור:בבלי בבא קמא דף טז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כולה רבי טרפון היא: רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן, ולזה ולזה לשורים: דלגבי שן הויא לה חצר הניזק, ולגבי קרן הויא רשות הרבים [1].
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון? הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה: ראוי לה [2] – אִין, שאין ראוי לה [3] – לא [4], ואי רבי טרפון - האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם [5]?
אלא לעולם רבנן היא, וחסורי מחסרא והכי קתני: חמשה תמים הן [6]; ואם הועדו - חמשתן מועדין [7]; [8] ושן ורגל מועדין מתחילתן; [9] והיכן העדתן [10]? - בחצר הניזק.
מתקיף לה רבינא: הא קתני לקמן [11]: שור המזיק ברשות הניזק - כיצד [12]: אי אמרת בשלמא איירי בה [13] משום הכי קתני כיצד [14]; אלא אי אמרת לא איירי בה [15] - מאי כיצד [16]?
אלא אמר רבינא: חסורי מחסרא, והכי קתני: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין [17]; ושן ורגל מועדין מתחילתן [18], וזהו [19] שור המועד [20]; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן [21]; והאדם; ויש מועדים אחרים כיוצא באלו [22]: הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר והנחש [23].
תניא נמי הכי: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין; ושן ורגל מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן; ויש מועדין אחרים כיוצא באלו: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש.
איכא דרמו לה מירמא: תנן חמשה תמים וחמשה מועדים - ותו ליכא? והאיכא הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש?
אמר רבינא: חסורי מחסרא והכי קתני: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין; ושן ורגל - מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן; ויש מועדין אחרים כיוצא באלו: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש.
ולא לרבוץ:
אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא פכין גדולים, אבל פכין קטנים אורחיה הוא [24].
לימא מסייע ליה: הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר [עד כאן בבא קמא פ"ב מ"א]... ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים [25].
דלמא מן הצד [26]? [ואין סיוע לדברי רבי אלעזר.]
איכא דאמרי: אמר רבי אלעזר: לא תימא פכין גדולים הוא, דלאו אורחיה, אבל פכין קטנים - אורחיה הוא, אלא אפילו פכין קטנים נמי - לאו אורחיה הוא.
מיתיבי ...ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים?
אמר רבי אלעזר: דלמא מן הצד.
איכא דרמי לה מירמא: תנן: ולא לרבוץ, והתניא ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים?
אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים.
הזאב והארי [והדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו מועדין. רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין; והנחש מועד לעולם.]:
מאי 'ברדלס'?
אמר רב יהודה: נפרזא.
מאי 'נפרזא'?
אמר רב יוסף: אפא.
מיתיבי: רבי מאיר אומר [27]: אף ה'צבוע; 'רבי אלעזר אומר: אף הנחש, ואמר רב יוסף [28]: צבוע זו אפא [29]!?
לא קשיא: כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה [30], דתניא: צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף; עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד; ערפד לאחר שבע שנים נעשה קימוש; קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח; חוח לאחר שבע שנים נעשה שד [31]; שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים.
[ברייתא אחרונה זו קשה, ויש לפרש אותה על פי רמז; הרי בזמנם ראו את השדרה בכוכי הקבורה אחרי הרבה יותר משבע שנים, וראו שלא נהפכו לנחשים, ולפיכך נראה שיש כאן ודאי רמז, ואין אנו יודעים פירושו.]
אמר מר: 'רבי מאיר אומר: אף הצבוע;
רבי אלעזר אומר: אף הנחש' [34]; והא אנן תנן רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדים; והנחש מועד לעולם [35]?
תני נחש [בלי 'אף’].
אמר שמואל: ארי ברשות הרבים: דרס ואכל פטור, טרף ואכל חייב: דרס ואכל [36] פטור - כיון דאורחיה למידרס - הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים – ופטור [37]; טרף [38] - [39] לאו אורחיה הוא [40].
למימרא דטריפה - לאו אורחיה הוא? והכתיב (נחום ב יג) אריה טורף בְּדֵי גוֹרותיו [וּמְחַנֵּק ללבאתיו; וימלא טרף חֹריו ומעֹנֹתיו טְרֵפָה] [41]!
[46] בשביל לבאותיו;
[47] 'וימלא טרף חוריו'?
'ומעונותיו טריפה' - בשביל מעונותיו.
והתניא: 'וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק: טרפה בהמה [50] ואכלה בשר - משלם נזק שלם [51]'?
הכא במאי עסקינן? שטרפה להניח [52].
הא אכלה קתני?
בשנמלכה ואכלה.
מנא ידעינן? ועוד: דשמואל נמי [53] דלמא הכי הוא [54]?
אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני [55]: שטרפה להניח [56], או דרסה ואכלה [57] - משלמת נזק שלם.
רבינא אמר: [58] כי קאמר שמואל [59] - בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר, דאמר 'לאו אורחיה'.
אי הכי - אפילו דרסה נמי ליחייב?
אלא [60] דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא [61] אמתניתא [62]: כי תני מתניתא [63] בארי תרבות [64], ואליבא דרבי אלעזר, דאמר 'לאו אורחיה'.
אי הכי [65] [66] חצי נזק בעי לשלומי?
דאייעד.
אי הכי [67], מאי האי דקתני לה [68] גבי תולדה דשן (לקמן דף יט,ב)? גבי תולדה דקרן בעי למיתנייה?
קשיא.
[למרות שאין חולק בגמרא – אין הלכה כשמואל! והסבה העיקרית: שדבריו אינם מתקבלים על הדעת! יתכן כי שמואל לא נתכון להלכה אלא להבהרת הענין: אולי היינו אומרים שכך דרך בני אדם להוליך אריותיהם ברשות הרבים – כך אולי היה הדין, כמו בשוורים; אלא שאין בני אדם נוהגים להוליך אריות ברשות הרבים, ולכן אין ההלכה כך.]
משנה:
מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה [69].
גמרא:
מאי עלייה?
אמר רבי אלעזר: במעולה שבנכסיו; וכן הוא אומר וישכב [י]חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד [וכבוד עשו לו במותו כל יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו] [70]; ואמר רבי אלעזר: 'במעלה': אצל מעולים שבמשפחה, ומאן נינהו? דוד ושלמה.
[71] (דברי הימים ב טז יד) ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים [מרקחים במרקחת מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד]; מאי 'בשמים וזנים'?
רבי אלעזר אמר: זיני זיני [72]
רבי שמואל בר נחמני אמר: בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה.
[73] [תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם] כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי; רבי אלעזר אמר: שחשדוהו מזונה;
רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש;
בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מזונה - היינו דכתיב (משלי כג כז) כי שוחה עמוקה זונה [ובאר צרה נכריה]; אלא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש - מאי 'שוחה'? אטו אשת איש - מי נפקא מכלל זונה?
בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש, היינו דכתיב: (ירמיהו יח כג) ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי לַמָּוֶת [אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם]; אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה, מאי 'לַמָּוֶת' [74]?
שהשליכוהו לבאר טיט.
דרש רבא: מאי דכתיב [75]: 'יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם'? - אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר!
[76] 'וכבוד עשו לו במותו' - מלמד שהושיבו ישיבה [77] על קברו.
פליגי בה רבי נתן ורבנן: חד אמר שלשה [78],
הערות
[עריכה]- ^ ורישא לאו בחצר הניזק גמורה עסקינן; משום הכי קתני אינה מועדת; ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת לניזק – לפירות, ובקרן חצי נזק, ותו לא, משום דלשוורים הוא רשות לשניהם, וכרשות הרבים דמיא
- ^ כגון פירות וירקות
- ^ [כגון] כסות וכלים
- ^ דמשונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם
- ^ הא - ודאי לגבי שן רשות הניזק הוא, דהא במיוחדת לניזק לפירות אוקימתה
- ^ נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה
- ^ והיינו דקתני 'חמשה מועדין'
- '^ והא דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו אמניינא קאי, אלא הכי קאמר:
- ^ והא דקתני ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק - הכי קאמר:
- ^ דשן ורגל
- ^ בפרק 'כיצד' [פ"ב מ"ה], דקמפרש לכולהו מועדין דפרק קמא, וקמפרש נמי
- ^ ולא גרס 'חדא דחמשה תנן'
- ^ בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם בפרק קמא
- ^ היינו דתני פירושא בפרק ב: כיצד? ומפרש פלוגתא דרבי טרפון ורבנן
- ^ בהאי פירקא
- ^ אהיכא קאי
- ^ היינו פירושא דחמשה מועדים דתנן במתניתין
- ^ לאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל
- ^ הא דאמרן 'ואם הועדו - חמשתן מועדים' - זהו
- ^ הכתוב בפרשה
- ^ בפרק שני
- ^ סיפא דמתניתין קא מפרש
- ^ והא דלא מנו להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך
- ^ לרבוץ; ואם רבצה עליהן ברשות הרבים – פטור; וברשות הניזק חייבת נזק שלם, דתולדה דרגל הוא
- ^ ומתניתין קתני דאינה מועדת לרבוץ!? אלא ודאי דמתניתין בגדולים, וברייתא בכלים קטנים ובילדים קטנים ובבהמה קטנה
- ^ האי דקתני 'מועדת למעך' - לאו ברביצה, אלא מן הצד: כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים - ממעכתן בינה לכותל; וזו היא שאמרנו 'הזיקה בגופה דרך הלוכה', דהויא תולדה דרגל
- ^ אהני דמתניתין מוסיף
- ^ בדוכתא אחריתי
- ^ ומדמוסיף רבי מאיר אפא - מכלל דברדלס לאו אפא הוא
- ^ ד'ברדלס' דמתניתין הוא צבוע זכר, ועליו קאמר רב יוסף 'צבוע זו אפא'; ורבי מאיר מוסיף 'אף צבוע נקבה' דלא שמיה 'אפא'; ודרב יוסף - לאו אדרבי מאיר איתמר, אלא בעלמא איתמר:
- ^ אלמא צבוע זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא. כך מצאתי
- ^ לישנא אחרינא, ועיקר הוא: מתניתין בצבוע נקבה, ורבי מאיר מוסיף צבוע זכר, ותרוייהו מיקרו 'אפא', דתניא: צבוע זכר וכו'; ומשום דמשתנה לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא. מפי מורי.*
- ^ * בגירסת רש"י בספרים: 'ולא שמעתי'. ומעירים המגיהים שאנו מסתבר, אך אין דעה אחידה מה צריך להיות במקום זה, אם בכלל.
- ^ מדקתני 'אף' - מכלל דלרבי אלעזר הוו אינך מוּעדין
- ^ נחש הוא מועד, אבל הני לא
- ^ שלא הרגה, אלא מחיים אכלה
- ^ שן ברשות הרבים פטור
- ^ שהרגה ואכלה
- ^ חייב:
- ^ ותולדה דקרן הוא, ומשלם חצי נזק ברשות הרבים
- ^ 'בדי': די מאכל; 'גורותיו' – ילדיו; אלמא טורף הוא
- ^ ומשני:
- ^ אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע, אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו, כי האי - לאו אורחיה
- ^ וקפריך: והכתיב
- ^ אלמא אורחיה להרוג
- ^ ומשני:
- ^ והכתיב:
- ^ ומשני:
- ^ אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע, אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל - לאו אורחיה הוא
- ^ והרגתה
- ^ מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם - מכלל דאורחיה הוא, ותולדה דשן היא; וברשות הרבים ליפטר
- ^ להצניע - אורחיה להרוג
- ^ דאמר 'טרף ואכל – חייב'; אמאי חייב
- ^ דטרף על מנת להצניע, ונמלך ואכל, וליפטר
- ^ כלומר: הא דקתני ברייתא 'טרפה בהמה ואכלה בשר' - תרי מילי נינהו
- ^ טרפה בהמה והניחה
- ^ או אכלה בשר על ידי דריסה
- ^ לעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול
- ^ דמחייב ליה ברשות הרבים
- ^ ודאי
- ^ אי איכא לאוקמא לדרבינא -
- ^ הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא
- ^ הא דקתני מתניתא נזק שלם - לאו משום דאורחיה לטרוף, דאפילו
- ^ נמי מתוקמה
- ^ אפילו דרס נמי לחייב;
- ^ ופרכינן: מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא?
- ^ דתולדה דקרן היא
- ^ להא מתניתא
- ^ ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע
- ^ בחזקיה כתיב, בספר דברי הימים (דברי הימים ב לב לג)
- ^ באסא מלך יהודה:
- ^ מיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן 'למינהו': לזנוהי (בראשית א יב)
- ^ בירמיה הנביא (ירמיהו יח כב) כתיב:
- ^ דאשת איש - אית ביה חיוב מיתה, אבל בזונה פנויה ליכא מיתה
- ^ בסוף הפסוק לעיל
- ^ בחזקיה כתיב [בפסוק שהביאה הגמרא לעיל: דברי הימים ב לב,לג]
- ^ תלמידים לעסוק שם בתורה
- ^ ימים הושיבו שם ישיבה