ביאור:בבלי בבא קמא דף קיא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דמינח ניחא לה [1] בכל דהו, כריש לקיש, דאמר ריש לקיש 'טב למיתב טן דו [2] מלמיתב ארמלו [3].
נתן את הכסף ליהויריב [ואשם לידעיה - יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה: אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה, ואם לאו יחזור ויביא אשם אחר]:
תנו רבנן: נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה - יחזיר כסף אצל אשם, דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: יחזיר אשם אצל כסף.
היכי דמי?: אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה - זה זכה בשלו וזה זכה בשלו [4]!?
אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב: רבי יהודה סבר: כיון דלאו משמרת דידעיה היא - לידעיה קנסינן ליה, הלכך יחזיר כסף אצל אשם; ורבנן סברי: שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב, דקיבלו אשם מקמי כסף, הלכך לדידהו קנסינן להו, ויחזור אשם אצל כסף.
תניא: אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם - יחזור ויביא אשם אחר, ויקריבוהו בני ידעיה, וזכו הללו במה שבידן [5].
אמרי: למאי חזי [6]? אשם פסול הוא!?
אמר רבא: לעורו.
תניא: אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קיים אשם - יחזיר אשם אצל כסף;
והא רבי יהודה 'יחזיר כסף אצל אשם' אית ליה?
הכא במאי עסקינן? - כגון דנפק משמרתו דיהויריב ולא תבעו, והא קא משמע לן: דאחולי אחילו גבייהו.
תניא אידך: אמר רבי: לדברי רבי יהודה, אם קיים אשם - יחזור כסף אצל אשם
פשיטא! הכי אית ליה!
הכא במאי עסקינן? - כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני ולא תבעו [7]; מהו דתימא אחולי גבי הדדי [8]? קא משמע לן דאמרינן: כיון דלא תבעי [9] - להדרו ברישא [10].
שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [יצא; אשמו עד שלא יביא גזלו - לא יצא]:
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא (במדבר ה ח: ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו) האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו [עליו] [11]; מכלל דכסף ברישא!
אמר ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה (במדבר כח כג) מלבד עולת הבקר [אשר לעלת התמיד תעשו את אלה] - הכי נמי מכלל דמוספין ברישא, והתניא: 'מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר (ויקרא ו ה: והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר) וערך עליה העולה [והקטיר עליה חלבי השלמים], ואמר רבא 'העולה עולה ראשונה'!?
אמר ליה: אנא - מ'אשר יכפר בו' [12] נפקא ליה [13], [14] ועדיין לא כיפר [15].
נתן לו את הקרן [ולא נתן את החומש - אין החומש מעכב]:
תנו רבנן [16] [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה יא ה"ט]: 'מנין שאם הביא מעילתו [17] ולא הביא אשמו, אשמו ולא הביא מעילתו - שלא יצא?
תלמוד לומר (ויקרא ה טז: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו) באיל האשם ונסלח לו [18];
ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא?
תלמוד לומר 'באיל האשם' - האשם בכבר [19];
יכול כשם שאיל ואשם מעכבים - כך חומש מעכב?
תלמוד לומר: 'באיל האשם ונסלח לו': איל ואשם מעכבים בהקדש, ואין חומש מעכב'.
וילמד הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש: הקדש מהדיוט: מה 'אשם' דהתם – קרן, אף 'אשם' דהכא - קרן; והדיוט מהקדש: מה הקדש: אין חומש מעכב [20] - אף הדיוט נמי אין חומש מעכב!
הדרן עלך הגוזל עצים
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[עריכה]בבא קמא פרק עשירי הגוזל ומאכיל
משנה:
הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם [21] - פטורין מלשלם [22], ואם היה דבר שיש בו אחריות - חייבין לשלם. [23]
גמרא:
אמר רב חסדא: גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכלו ממנו[24]: רצה מזה גובה רצה מזה גובה; מאי טעמא? כל כמה דלא נתייאשו הבעלים - ברשותיה דמריה קאי [25].
תנן: הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם - פטורין מלשלם -תיובתא דרב חסדא!?
אמר לך רב חסדא: כי תניא ההיא - לאחר יאוש.
אם הניח לפניהם - פטורין מלשלם:
אמר רמי בר חמא: זאת [26] אומרת: רשות יורש כרשות לוקח דמי [27]!
רבא אמר: רשות יורש - לאו כרשות לוקח דמי, והכא במאי עסקינן? - כשאכלום [28].
הא מדקתני סיפא 'אם היה דבר שיש בו אחריות [29] חייבין לשלם [30]' - מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן [31]!?
אמר לך רבא: הכי קאמר: אם הניח להם אביהם אחריות נכסים [32] - [33] חייבין לשלם [34].
והא מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: לא "דבר שיש בו אחריות" ממש [35], אלא אפילו פרה וחורש בה, חמור ומחמר אחריו [36] - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן?
אלא אמר רבא: כי שכיבנא - רבי אושעיא נפיק לוותי [37], דתריצנא מתניתין כוותיה [38]; דתני רבי אושעיא: 'הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם גזילה קיימת [39] – חייבין [40]; אין הגזילה קיימת [41] – פטורין [42]; הניח להם אביהם אחריות נכסים [43] - חייבין לשלם [44]'.
אמר מר: אין הגזילה קיימת – פטורין; נימא תיהוי תיובתא דרב חסדא [45]!?
אמר לך רב חסדא: כי תניא ההיא - לאחר יאוש [46].
אמר מר: גזילה קיימת חייבין לשלם; נימא תיהוי תיובתא דרמי בר חמא [47]?
אמר לך רמי בר חמא: כי תניא ההיא -
הערות
[עריכה]- ^ להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה: שאם ימות תזקק לאחיו
- ^ גוף שנים
- ^ כלומר: אשה בכל דהו ניחא לה
- ^ ונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב דקבול אשם מקמי כסף, אלא לרבי יהודה מאי טעמא דקניס לידעיה
- ^ ואף על גב דקניס ליה לידעיה - הני מילי היכא דאשם ראשון קיים, דיכולין בני יהויריב להקריבו בעוד משמרתן קיימת, ובהכשר; אבל אם קדמו והקריבוהו בפסול: דאשם הבא קודם הקרן - פסול הוא, כדמפורש לקמן - ינתן אשם השני לידעיה
- ^ דקתני 'זכו'
- ^ ולא תבעו בני יהויריב את הכסף במשמרתם ולא בני ידעיה את האשם במשמרתם
- ^ ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת, אבל היכא דלא תבעו - מחלו לבני ידעיה
- ^ דכיון דבני ידעיה נמי לא תבעו לאשם במשמרתן
- ^ יחזור כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב כשיחזיר שבת משמרתם
- ^ כלומר: לא קרב האיל עדיין
- ^ דכתיב בלשון עתיד
- ^ מדלא כתיב 'אשר כיפר'
- ^ ומשמע:
- ^ דכשהשיב לכהן את האשם - דהיינו קרן - הכסף עדיין לא כיפר
- ^ גבי נהנה מן ההקדש קאמר
- ^ קרן דהקדש שמעל בו
- ^ משמע: אין סליחה אלא בשניהם; 'איל' – כמשמעו; 'האשם' - קרן כדיליף לקמיה הקדש מהדיוט: מה 'האשם' דכתיב בגזל הגר - קרן הוא, כדאמר (לעיל דף קי,א) - אף 'אשם' דכתיב בהקדש - קרן הוא
- ^ 'באיל האשם' משמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן; אלמא קרן ברישא מייתי
- ^ את הכפרה
- ^ או שהניח לפניהם: הגזילה קיימת
- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ בגמרא מפרשי לה, מר הכי ומר הכי.
- ^ Note: ויודע שהוא גנוב? או גם אם אינו ידוע שהוא גנוב, כגון שראובן הזמין את אחיו שמעון לסעודה, והאכילו באוכל גנוב, ושמעון אין לו סיבה לחשוב שהאוכל גנוב, שהרי אינו חושד שאחיו גזל או גנב את האוכל? תשובות: שמעון אנוס ופטור, משום שאין מצפים שאדם ישאל את מארחו שהוא בחזקת כשר "האם אינך מאכילני אוכל גנוב"? שמעון חייב, שהרי זה נהנה וזה חסר! מהמשך הסוגיא נלמד שהיתומים פטורים רק לאחר יאוש; ואם לפני יאוש – חייבים היתומים וגם האורחים, ולאחר יאוש יש יאוש ושנוי רשות ופטורי גם האורחים; או אולי אכילת אורחים אינה שנוי רשות, שהרי ברשות המואכיל אוכלים, ואינם רשאים לקחת הביתה?
- ^ וזה שאכלו נעשה כגוזלו מבעליו
- ^ דקתני 'והניח לפניהם פטורין'
- ^ והויא לה כרשות אחרת; וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש - קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות; דאי ביאוש כדי - לא קני; מדלא קתני פטורא באבוהון
- ^ לאחר מיתת אביהן, ונגזל אין יכול לתובען, שהרי לא גזלוהו
- ^ כגון דבר הניכר לרבים, ונראה כל שעה, כעין קרקע או כגון טלית וכסות
- ^ חייבים להחזירה מפני כבוד אביהן, שהבריות אומרות "זו טלית שגזל פלוני"
- ^ ואפילו הכי היכא דלאו משום כבוד פטר להו ברישא במתניתין
- ^ קרקעות משלו
- ^ אפילו אכלו את הגזילה
- ^ דאשתעביד נכסים דאבוהון מחיים
- ^ לא שגזל קרקע והניחה לפניהן
- ^ והכל מעידין שהיה דנגזל חייבין אלמא בגזילה קיימת עסקינן
- ^ יֵצֵא לקראתי
- ^ באחריות ממש, ובשאין גזילה קיימת, וחסורי מיחסרא, ולא מוקי לה בדבר המסויים ובגזילה קיימת כרבי [דכיון דאשכחן הכי מתריצנא לה מתניתין כברייתא, ולא חיישינן למאי דמתני רבי לרבי שמעון בריה, דברייתא קיימא כוותיה]
- ^ שלא אכלוה אחרי מותו, ותבען הנגזל
- ^ דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, ויאוש כדי לא קני
- ^ שאכלוה אחרי מותו
- ^ דאינהו לא גזול מידי
- ^ קרקע משלו
- ^ דאשתעבוד נכסיה
- ^ דאמר לעיל 'רצה מזה גובה'
- ^ ואכלוה
- ^ כיון דלאחר יאוש אוקימתה